שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ג (י״ב)

ובשנת תרי"ג ג' שופטים הראה לי הרב הגדול מו"ה שמחה יואל נ"י בעהמ"ח מי השילוח ספרו החדש חלת לחם ובסי' ג' ס"ק כ"ח ראיתי שבנה יסודו על דברת ש"ב הגאון בעל חוות דעת סי' ק"ה ס"ק ב' שכתב דכוונת התוס' בדף קי"ב הנ"ל דרוטבן מותר כיון שהטעם נבלע במשקה וטעם כעיקר באכילה דוקא אסר רחמנא ודוקא כשנבלע באוכל יעו"ש ובמחכת"ה לדבריו א"כ בב"ח דעיקר טעם כעיקר כתב הרשב"א בשם רבותינו הצרפתים דמשום איסור החלב קרי לי' טעמו ולא ממשו דבחלב א"י להיות בו ממשו של דבר אלא טעמו ע"ש והובא ביתה יוסף סי' צ"ח ועיין תוס' ע"ז דף ס"ז ולפ"ז לא שייך טעם כעיקר כלל דהא הטעם נבלע במשקה וכי תימא שאני בשר בחלב דעיקרו הוא במשקה דז"א דמלבד דמשכחת לה להיפך שהחלב יבלע בבשר ונאבד ממשו מחמת מיעוטו כמ"ש הרשב"א אף גם דאם כן אביי דיליף טכ"ע בשאר איסורים מבשר בחלב הא אינו דומה כלל דשם במשקה ובשאר איסורי' הוא רק באוכל ואף שיש ליישב ולומר דזהו מה דאמר בשר בחלב חידוש הוא וליישב בזה קושית התוס' שם אבל הוא דחוק ופשטת הדברים מבואר דלא כוותיה אבל כוונת התוס' כפשוטו דס"ד דבשתיה לא מחייב היינו מלקות דמטעם כעיקר לא לקי ומטעם דמחוי כממש לקי וז"ב ופשוט אבל דברי התוס' תמוהים מטעם שכתבתי: