שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן מ״ג (י״ב)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ובשנת תרי"ג ג' שופטים הראה לי הרב הגדול מו"ה שמחה יואל נ"י בעהמ"ח מי השילוח ספרו החדש חלת לחם ובסי' ג' ס"ק כ"ח ראיתי שבנה יסודו על דברת ש"ב הגאון בעל חוות דעת סי' ק"ה ס"ק ב' שכתב דכוונת התוס' בדף קי"ב הנ"ל דרוטבן מותר כיון שהטעם נבלע במשקה וטעם כעיקר באכילה דוקא אסר רחמנא ודוקא כשנבלע באוכל יעו"ש ובמחכת"ה לדבריו א"כ בב"ח דעיקר טעם כעיקר כתב הרשב"א בשם רבותינו הצרפתים דמשום איסור החלב קרי לי' טעמו ולא ממשו דבחלב א"י להיות בו ממשו של דבר אלא טעמו ע"ש והובא ביתה יוסף סי' צ"ח ועיין תוס' ע"ז דף ס"ז ולפ"ז לא שייך טעם כעיקר כלל דהא הטעם נבלע במשקה וכי תימא שאני בשר בחלב דעיקרו הוא במשקה דז"א דמלבד דמשכחת לה להיפך שהחלב יבלע בבשר ונאבד ממשו מחמת מיעוטו כמ"ש הרשב"א אף גם דאם כן אביי דיליף טכ"ע בשאר איסורים מבשר בחלב הא אינו דומה כלל דשם במשקה ובשאר איסורי' הוא רק באוכל ואף שיש ליישב ולומר דזהו מה דאמר בשר בחלב חידוש הוא וליישב בזה קושית התוס' שם אבל הוא דחוק ופשטת הדברים מבואר דלא כוותיה אבל כוונת התוס' כפשוטו דס"ד דבשתיה לא מחייב היינו מלקות דמטעם כעיקר לא לקי ומטעם דמחוי כממש לקי וז"ב ופשוט אבל דברי התוס' תמוהים מטעם שכתבתי:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.