והנה בהא דאמרו בסנהדרין דף ח"י מעיד לבן מלך בן מלך הדיוט הוא אלא מעיד בפני המלך ופירש"י שהמלך יושב ודן בסנהדרין והקשו והא אין מושיבין מלך בסנהדרין ומשני משום יקרא דכ"ג אתי וידום וקאי הוא ואזיל ומעיינא לי' בדינא. ולכאורה צריך ביאור כיון דאינו ממנין הסנהדרין וכמו שפירשו התוס' בהדיא דלבנו לא דן רק דישב וידום ואם כן למה לא מצי להיות יושב שם עד גמר הדין. ולפמ"ש ראי' דנמצא אחד מהם קרוב או פסול בטל הדין אף שאינו ממנין הדיינים. ומיהו לפמ"ש שם הר"ן בחידושיו לסנהדרין אינו ראיה יעו"ש ועיין סנהדרין דף ח' בפלוגתא דחשש לעז כתב הרמב"ם דחיישינן שמא יאמרו שימצאו פסולים הראשונים ולכך הוסיפו אחרים וקשה היאך יאמרו כן הא הוה נמצא אחד מהם קרוב או פסול דמבטל כל הדיינים וע"כ דלא מבטל ועיין בתוי"ט בסנהדרין שם מ"ש על הרמב"ם להקשות דא"כ היאך הוסיפו עליהם וזה ל"ק דדלמא יחשבו שהם לא הי' מהמנין אבל מ"ש קשה וע"כ כמ"ש ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ד׳ (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.