והנה במ"ש למעלה בהך דסנהדרין דמונין לאב ובנו ורב ותלמידו אחד הנה התוס' שם כתבו ד"ה אין דמשום קידוש ועיבור השנה אצטריך דמשום דין פשיטא דאין קרובים כשרים. וקשיא לי טובא דגם בקה"ח בעי שלא יהיו קרובים וכדאמרו בר"ה דף כ"ב ולא קי"ל כר"ש דמכשיר קרובים וגם בעיבור השנה פסול קרובים ועיין ברמב"ם פט"ז מעדות ה"ה דאלו שמוסיפין על עיבור השנה עד שבעה אם הי' בהם קרובים יראה לי דכשר ועיין כ"מ ולח"מ שם ועכ"פ אותם שצריכין לעיבור פסולים ואם כן האיך קתני דמונין להם אחד. ועוד קשה דאכתי קשה למה מונים להם אחד הא הוה נמצא אחד מהם קרוב או פסול לשיטת מהרח"ש ולפמ"ש בתשובה אחת לחדש דבקה"ח נמצא אחד מהם קרוב או פסול כשר א"ש דברי התוס' דבקרובים לענין דין ל"צ לאשמועינן דכל דקרובים פסול שוב אין מונים להם אפילו אחת אבל קדה"ח אשמועינן דלאחת מונים ובאמת שזה ראיה נפלאה אבל פשטות דברי התוספות לא משמע כן. וכפי הנראה לכך פירש הרמב"ם דאיירי בשעת מו"מ של הדין ובזה כשר גם קרובים כדי ליישב קושית התוס' הנ"ל ועיין רמב"ם פי"א מסנהדרין הלכה יו"ד שכתב תלמיד שהי' חכם ומבין והי' מחוסר קבלה והכ"מ הביא דברי הש"ס דלגמרי' הוה צריך ודברי רש"י ולפע"ד הרמב"ם פירש לגמרי' הוה צריך היינו ענין קבלה באותו דין שרבו קבל מרבותי' דין חדש בזה שא"א לתלמיד שידע זאת מצד חכמתו ולכך מצטרף לרבו. ומן האמור נראה לפע"ד במה שחדש בשו"ת גוא"י חלק אהע"ז סי' כ"ב דבהיתר מאה רבנים על חרגמ"ה בנשתטית וכדומה דאין להצטרף קרובים וגם רב ותלמיד בדין כיון דצריך מנין. ובאמת לפענ"ד זה דוקא בדבר דצריך מנין מן התורה משא"כ כאן דאינו רק תקנה בעלמא להטריח על הבעל שלא ימהר לישא אשה על אשתו ולא עדיף מד"מ דכל דמה"ת כשר באחד רק מדרבנן צריך שלשה לדעת הרמב"ם מונים להם שנים וה"ה בזה וגם לענין חשש קרובים כיון דאינו רק להתיר חרגמ"ה יש לומר דמעיקרא כך היתה התקנה קבל גם קרובים ודו"ק היטב. ומ"ש הגוא"י ראיה מהך דעיבור השנה ופירש"י שלשה חמשה שבעה והרי חמשה שבעה אינו רק אסמכתא הנה אין ראיה דעכ"פ עיבור השנה של שלשה היא מן התור' ושפיר נקט דאינו נמנה רק לאחד ונ"מ לענין שלשה ולמה לא דייק להיפך מהרישא דכתב רש"י דמנין שלהם ותחלת דין מה"ת והרי דבעי שיהי' מנין שלהם בתחלת דין מה"ת ובאמת עיבור השנה ג"כ דתחלת הדין צריך מנין אף שלבסוף א"צ להוסיף רק מדרבנן אבל עכ"פ תחלת הדין הוא מה"ת ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ד׳ (י׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
