שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ל״ט (ג׳)

שוב ראיתי בתשב"ץ ח"ב סי' קע"ד שגם הוא רצה להתיר ברצון הציבור אף לבה"ט רק שעמד לנגדו דברי הראב"ד הנ"ל וא"כ אנן בדידן דקי"ל כהרמב"ם והרא"ש כמבואר בש"ע א"כ פשוט דאין מקום לאסור ומה שהאריך מעלתו בענין מ"ש הרשב"א סי' ע"ו דלכבודו של מת יש זכייה למת והביא מעלתו שגם אני הרגשתי בזה בהגהותי וכתבתי שמדברי הרא"ש במ"ק לא משמע כן והוא רצה לדחות. תמהני דהרי הבאתי שם שהמחנה אפרים הרגיש בזה יעו"ש אמנם אני כתבתי בחידושי להלכות חנוכה ליישב קושיות הט"ז סי' תרע"ב מה שהקשה על מהרי"א ממה שאמרו בסנהדרין דלא חזי לא תפיס וכתבתי דבאמת אין זכייה למת רק מה שהוא לכבודו לכן כל דלא חזי לא תפוס אין זכייה בזה למת. ובזה ישבתי קושיות נמוק"י וגם מעלתו הרגיש בזה ואני ת"ל הארכתי הרבה בזה בתשובתי ולא נפניתי כעת למצוא מ"ש בזה ועכ"פ בנד"ד נ"ל ברור דמותר לשנות דאנן לא קי"ל כהראב"ד דזטה"ע במאה"ע יכולין למכור אף לצורך דברים הללו והה"ד לשנותם כמש"ל אלה דברי הכותב בנחיצה הד"ש: