שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ל״ו (ג׳)

והנה בשו"ת מהר"ם דפוס פראג ס' תתס"ד כתוב דלכך לא חש הרי"ק שמא יפר לה בעלה דמיירי שנדרה בפני בעלה וקאמר קיים ליכי דאינו יכול להפר אח"כ ובישועת יעקב ס' י"ג הקשה א"כ למה לי שנדרה בפני רבים כל שהבעל קיים לה שוב אין החכם יכול להתיר דכל הנודרת על דעת בעלה נודרת וגם הקשה הא יכול לשאל על הקיום ע"ש ולפמ"ש י"ל כיון דהבעל לא ידע דהוי עינוי נפש שנוגע לו א"כ אף לאחר יום שמעו ואף שקיים לה מ"מ יכול לומר לא ידעתי אם נוגע לי ולכך הדירה ע"ד רבים דכל הטעם דבעל יכול להפר אף שנדרה עד"ר כיון דאשה נודרת על דעת בעלה וכל שהוא קיים לה הרי נתרצה בנדרה. ושוב לא יכול הבעל להפר ודו"ק היטב אף שהוא על דרך הפלפול וקב"ה חדי. והנה כ"ז לפלפולא אבל לענין דינא הדבר ברור דאין שום חשש דע"כ לא פלפלו הגאונים אם בנתנה בנה למניקת צריכה שתהא פנוי' דוקא בנתנה בנה למניקת לאחר שמת בעלה. וחל עלי' שם מניקת אבל כאן דהי' בחיי בעלה וברשות קא עבדא שוב לא אסורה משום חשש מניקת והטעם נלע"ד דהעיקר תלוי אם יש לחוש דנתכוונה לעקור תקנת חז"ל כמו בנתנה בנה למניקת או גמלתו אחר מות בעלה די"ל שמא מכוונת לעקור תקנת חז"ל וחז"ל אלמוהו לתקנתם אבל בנתנה בנה למניקת בחיי בעלה אי שצמקו דדי' דבכל אלו ל"ש לומר דמתכוונת לעקור תקנת חז"ל דאטו יודעת שתמות בעלה או צמקו דדי' ג"כ לא עשתה במכוון וכה"ג לא גזרו וזה דאמרו מת לא חיישינן גמלתו חיישינן והיינו במת לא שייך לומר דמתכוונת שימות א"כ ל"ח אבל גמלתו לאחר מיתת בעלה יש לחוש שמא מתכונת לעקור תקנת חז"ל ובזה יש ליישב דברי התוס' כתובות דף ס' ד"ה ואמר ומיושב קושית המהרש"א שם ודו"ק. ובזה י"ל דשכרתו בחיי בעלה ל"צ שיהי' נפסק חלבה כיון דלא ידעה שימות וע' ב"ח וח"מ וב"ש שהאריכו בזה. ולפמ"ש א"ש ומעתה בנ"ד שנתנה בנה למניקת ג' חדשים קודם מיתת בעלה ולא עשתה בכוונה וכבר נתעכר חלבה ודאי ל"ח ומותרת להנשא. וע' תשובת רמ"א ס' קכ"א וע' באר היטב ס"ק ל"ג שהעתיק בשם כנ"י דגם בנתנה בנה למניקה קודם מיתת בעלה צריך שתהי' פנוי' וזה אינו כי הכנ"י לא מיירי רק לאחר מיתת בעלה ודו"ק: