שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ל״ה (ז׳)

והנה במ"ש ההפלאה דמידי דמועיל הרוב לענין איסור מועיל בממון. באמת לפמ"ש האחרוני' דרוב שכבר הוחזק מועיל. ובזה יישב דו"ז הגאון מוהר"ץ מבערלין קושית הגאון דו"ז מוהר"ץ אבד"ק האלברשטאם משריפת ב"כ דהוה רוב שכבר הוחזק וכ"כ בישועת יעקב לדו"ז הגאון ז"ל סי' ה' באורך א"כ לא קשה כל הקושיות מפדיון הבן וכדומה ובזה ישבתי קושית הפרמ"ג באו"ח סי' שכתב אשל אברהם אות ל"ג בהא דאמרו בסנהדרין דף פ"ד ע"ב אימא עד דמקטל קטיל וכו' אלא למ"ד חנק חמור מאי איכא למימר. וע"ז הקשה דהיאך אפשר לומר דלר"ש דחנק חמור מכה אביו ואמו עד דקטיל מקטל דאם כן היאך משכחת לה דימות בחנק ודלמא לאו אביו הוא ע"ש שהטמין ברמז כדרכו. ולפמ"ש אתי שפיר דהוה רוב שכבר הוחזק דלכל מילי הוה אביו ושפיר מגיע לו מיתה מיהו בפשיטות לא קשה דא"א לומר כן דאם כן יקשה קושית הש"ס קטל חד בסייף קטל אביו בסייף ואם כן למה לי כלל קרא דמכה אביו ואמו וע"כ דגלי קרא דאביו חמור ואזלינן בתר רוב אף ממיתה למיתה וא"ל דמוכח דע"כ אביו ואמו חייב במכה גרידא דאם לא כן למה לי לכתוב דזה אינו דאטו זהו סברא פשוטה כ"כ דאזלינן בתר רובא במיתה וממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא דאינו רק חד תירוצא בתוס' ואינו רק מסברא דנפשיה ועכ"פ אי אפשר להוכיח מזה דבמכה גרידא יתחייב. ובלא"ה מעיקרא דדינא פירכא דבקרא כתיב ומכה אביו ואמו מות יומת ובאמו ע"כ יהיה פירוש מות יומת לר"ש חנק דלר"ש חנק חמור ואם כן אי אפשר להפסיק הקרא לשנים וע"כ דמקטל באביו ג"כ בחנק ועכ"פ אי אפשר לומר דאמו תהיה חמורה מאביו דזה לא מצינו בשום מקום ודו"ק היטב. אמנם אי קשיא הא קשיא דלמא לעולם עד דקטל מקטל וא"ל דקטל חד בסייף ואביו בחנק די"ל דכיון דמכה אדם אינו חייב עד שיעשה חבורה אם כן דלמא מכה אביו חמור דאין צריך חבורה ואף דבאמת גם במכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה חבורה הא כל הטעם דיליף ממכה בהמה ודלמא מזה נלמד דאביו אינו חייב עד שיעשה בו חבורה מיהו זה אינו דדוקא אם מכה סתם חייב דהיינו הכאה גרידא שייך לחלק בין עושה חבורה אבל במכה ומת אף שלא עשה חבורה חייב דהרי מת ואם כן אם נימא עד דקטיל יהי' גרע משאר אדם וז"ב ופשוט: