שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ל״ה (ג׳)

אבל גוף הדין צ"ע דכיון ששתק עד שבגרה א"כ יש לומר דהוי כנעשה בה מעשה יתומה בחיי אב דסובר ר"ה דאוכלת דל"ש דשתק בשביל דרתח ואפילו לר"י דחולק היינו שם דאם נימא דרתח ולא מקרי נישואין וקידושין שוב לא נעשה יתומה בחיי הבעל אבל בבגרה דיצאה מרשותו שוב בודאי י"ל דגמר ונתרצה. ובלא"ה יש לחלק בין קטנה לקטן ועיין ביבמות דף ק"ט ובחידושי רשב"א שם וצ"ע. והנרא' לי עיקר בזה דע"כ לא אמרינן דבדרבנן ספי לה בידים או עכ"פ אין מוחין דוקא היכא דגוף האיסור אינו רק דרבנן כגון תרומה דרבנן אבל כאן דהתרומ' דאוריית' רק דהוה ארוסה ואוכלת מן התור' וכל שרבנן גזרו שלא תאכל שוב נעשה על ידי זה איסור תורה ואינה אוכלת ועיין מלמ"ל פ"ז מתרומות שנסתפק בתרומ' טמאה מדרבנן אי הוה עי"ז כדין תורה והדברי' עתיקים בכמה מקומות כנלפענ"ד. ומדי שוטטו עיני שם בזה ראיתי ברא"ש שם שכתב דהא דמודה רב לענין ירושה שאינה יורשה שכתב דא"ל דלכך אוכלת משום דאזלינן בתר רוב שאינן מוחין אבל לענין ממון לא אזלינן בתר רוב שהרי רב ס"ל דבממון אזלינן בתר רוב. והיה לכאורה תמוה לי מכאן על מ"ש האחרוני' ומכללן בעל הפלאה סוף פ"ק דכתובות דהא דלא אזלינן בממון בתר רובא הוא דוקא כשאינו נ"מ רק לענין ממון אבל אם נ"מ לענין איסור ובזה אזלינן בתר רובא שוב גם לענין ממון אזלינן בתר רובא ע"ש שהוכיח כן מכמה מקומות וכאן מבואר ברא"ש להיפך דהרי לענין תרומה מחזיקין דאזלינן בתר רוב ומכל מקום לענין ממון לא אזלינן בתר רובא. אמנם באמת בתוס' בכורות דף כ' ד"ה ור' יהושע משמע כמ"ש האחרונים הנ"ל ע"ש שהקשו דכיון דלענין בכורה וכדומה אזלינן בתר רוב ממילא גם לענין ממון מהראוי ליזל בתר רוב ועיין בחידושי רשב"א הובא בשיטה מקובצת בכתובות דף י"א גבי גר קטן דחיישינן דלמא ימחה אח"כ וע"כ דברי הרא"ש צ"ע ולפמ"ש אפשר ליישב קצת כיון דבאמת לענין תרומה הו"ל ספיקא דרבנן וכמ"ש ורק דכיון דחיישינן שמא תשקה לאחיה וכמ"ש וכיון דיש רוב דלא מוחין א"כ כל דליכא חשש הלז דלענין זה מועיל הרוב דלא ניחוש שמא תשקה וא"כ שוב היא בעצמה בלא"ה מותרת משום דלא היה רק איסור דרבנן וא"צ לדון בתר רוב רק לסלק החששא דתאכיל לאביה ודו"ק. אמנם מ"ש הרא"ש דהא לרב קיימינן ורב אזיל בתר רוב צ"ע לפמ"ש התוס' בבכורות שם דגם רב מודה כל דלא יכול לומר דהוא יודע בנפשו שהוא מן הרוב ע"ש ואם כן כאן דהוא לא יכול לומר שיודע שאביה יהי' מן הרוב שאין מוחין אם כן גם לרב אתי שפיר. ואולי יחלק הרא"ש כחילוקם השני שם דדוקא בממון שיש לו תובעין הוא דאזיל רב בתר רוב ולא בממון שאין לו תובעין. ודע דחילוק זה של התוס' נעלם מהרב בעל קונטרס הספיקות אחי הקצה"ח ז"ל כלל וא"ו דאזיל בתר איפכא דבמתנות כהונה אף לשמואל דלא אזיל בתר רובא מכל מקום במתנות כהונה מודה דאזיל בתר רובא והרי התוס' כנגדו דאף לרב בממון שאין לו תובעין והוא לענין בכורה וכדומה מודה דלא אזיל בתר רוב והסברא מוכח כן דהשתא בשאר ממון דיכול חבירו לטעון שהוא יודע בנפשו שהוא מן הרוב אפילו הכי לא אזלינן בתריה משום דאין מוציאין ממון מספק והוא יכול לטעון להיפך שאני מן המיעוט מכ"ש בממון שאין לו תובעין דהצד שכנגדו לא מקרי צד דמכ"ש דיכול הוא לטעון דאני יודע שאני מן המיעוט. והן נסתר מחמתו שתי הראיות שהביא לזה דבשתי מקומות שהביא מספק לקט ומס"ס בבכור שם הספק בא ממילא וגם הוא א"י כלל אם הוא מן הרוב או מן המיעוט ובכה"ג יש לומר דגם לשמואל אזלינן בתר רוב וראה זה חדש הוא דכל דגם אליו הספק כמו לכל העולם בכה"ג אזלינן בתר רוב בממון וצ"ע בזה ולענין ספק לקט י"ל בלא"ה דהנ"מ היא גם לענין איסור וצ"ע בזה: