שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ל״ה (י״ד)

והנה בשנת תרכ"ו ט"ז למב"י יום ב' דר"ח אייר למדתי בחולין דף י"א שכתבו שם דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא ואמרתי הטעם דהנה בהא דאמרו דיליף מרוצח דאזלינן בתר רובא ושמעתי קושיא בשם הגאון מו"ה עזריאל הורוויטץ אבד"ק קראשניק ולובלין ז"ל שהקשה דהא פיקוח נפש לא אזל בתר רובא ואמרתי דל"ק דזה בישראל כשר אבל כאן באמת ע"פ רוב נתחייב מיתה ובכה"ג כל שהוא רשע ומצוה לבערו מן העולם כדכתיב ובערת הרע מקרבך אם כן לא מקרי פיקוח נפש דהא הוא רשע למות ובכה"ג אזלינן בתר רובא. וכעין זה כתב הנימוק"י פרק ששי מיבמות דלכך במלקיות קי"ל כרבי כיון דגברא בר מיתה הוא מקרבינן ליה המיתה דמפקיר עצמו לעבירות חמורות ע"ש והוא הדין כאן. ולפ"ז זהו בחד מיתה אבל ממיתה למיתה כיון דכבר נתקיים ביעור הרע במיתה קלה למה נחמיר עליו במיתה חמורה הא לענין זה שוב הוה פיקוח נפש דאף חיי שעה חיישי' ומה קיים בזה הביעור הרע וז"ב. ובזה מיושב קושית הגאון מוהר"ץ ז"ל דשם דלא נקטי לאותה כלל שוב אזלינן בתר רובא אף ממיתה למיתה כיון דכבר נתקיים ביעור הרע במיתה קלה וז"ב: ובלא"ה יש לומר דבשלמא התם שפיר מקיימינן ביעור הרע במיתה קלה וא"ל דאכתי לגבי מי שנתחייב מיתה חמורה שעונשו חמור לא נתקיימה הביעור הרע בזה דהא עבירתו חמורה. דזה אינו דאטו יקרה תמיד שיתערב וא"כ באמת יתירא לעשות רע שמא יתחייב עונש החמור אבל בת כהן שזינתה אם לא ניזיל בתר רוב שוב לא יתבער הרע שהרי ראויה לעונש חמור. ובזה מיושב היטב הא דאמרו בסנהדרין דף ע"ט ע"ב גבי הנסקלין בנשרפין דר"ש אמר נידונין בסקילה שהסקילה חמורה ורבנן ס"ל בשריפה ששריפה חמורה ואמר ר"ש אלו לא היתה שריפה חמורה לא נתנה לבת כהן ותמהו המפורשים דמה שייטיה לכאן בפרק ארבע מיתות היה לו לומר זאת. ולפמ"ש אתי שפיר דזה אמרו ר"ש ורבנן לטעמייהו דהרי בנסקלין בנשרפין ס"ל לר"ש דנדון בקלה מטעם דממיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא וע"ז קשה מבת כהן לזה אמר ר"ש דאדרבא כיון שהעביר' חמורה מהראוי שתהיה בחמורה דאל"כ לא יתבאר הרע ודו"ק: