שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ל״ה (י׳)

והנה בהא דאמרו בכתובות דף ל"ח בא עליה ומתה פטור שנא' ונתן לאבי הנערה ולא לאבי מתה לכאורה קשה למה לי קרא וקשה לפמ"ש למעלה בשם הפלאה דלכך מגיע קנס במפותה אף דיש להסתפק דלמא לאו אביה ויתומה ומפותה פטור משום דאנו צריכין לדון על איסור דאביה היא לענין אם הכתה אבי' וקללה או לענין קידושין וכדומה. ולפ"ז זהו כשהיא חיה אבל כשמתה דאז אין נ"מ ואין לנו לדון עליה אם זה אביה או לא שוב נימא דאין הולכין בממון אחר הרוב אך זה אינו דהרי ונתן לאבי הנערה באונס כתיב ובאונס הו"א דאבי מתה יתחייב וגם דבשעה שהיתה חיה היה מקום לדון עליה א"כ אף שמתה הא כבר נתחייב והו"א דאבי מתה גם כן חייב. מיהו יש לומר דקנס לא נתחייב עד שעת העמדה בדין ואם כן כעת כבר מתה ומחורתא כמ"ש דבאונס מיירי וגם דהו"ל חיוב ודאי וספק בפרעון וכמ"ש הפלאה שם. אך גוף הדיוק דיליף מהא דאבי הנערה ולא אבי מתה לא נודע מהיכן משמע. ולכאורה רציתי לומר דהרי ר"ל אמר בעירובין דף י"ט שפשעו לא נאמר אלא הפושעי' שפושעים ואזלו. ולפ"ז גם כאן הנערה משמע שגם כעת היא נערה וחיה וקיימא ולא שהיתה נערה כבר אך באמת הא דחי לה הש"ס שם לדר"ל וע"ש במהרש"א בח"א ועיין בשו"ת מהרי"ט בראשונות סי' קכ"ב שהאריך בבקיאות כיוצא בזה והקשה מהא דאמרו והשימותי את מקדשיכם קדושתן אף כשהן שוממין ואני כתבתי בגליון דשם דייק מדהיה לו לכתוב הנושא קודם דהיינו מקדשיכם אשוממה. ועכ"פ כאן קשה ועוד קשה דבכתובות דף כ"ט אמרו ור"פ מ"ט לא אמר כר"ל א"ל איצטריך לדאביי וקשה הא לר"ל לשיטתו בודאי שייך דרשת אביי ואדרבא לדידן לא אתי שפיר דרשה דאביי אך נראה דהנה ה"א הנוספת בראש התיבה היא להורות על הידיעה וכתבו המדקדקים דאף בדבר שלא נודע כל שנוכל להראות באצבעו יפול ה"א הידיעה עד"מ השמים שנוכל לראות ע"פ השמים יפול ה"א הידיעה. ולפ"ז מזה יצא לו לאביי הדרוש הלזה מדכתיב הנערה בה"א הידיעה ע"כ שנוכל להראות בעליל זאת הנערה ולכך דרשו כשהיא חיה ולא כשהיא מתה וז"ב ודו"ק. ובזה מיושב קושית התוס' בדף ל"ח דבדף מ"ה אמרו הנערה שהיתה כבר ולפמ"ש שם שהיא חיה עודיה רק שבגרה א"כ לא נוכל למעט מהא דהנערה שהרי נוכל להראות עוד זאת הנערה שהיתה כבר ודו"ק היטב: