שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ל״ד (ג׳)

והנה בשנת תרח"י ד' שמות הגיעני תשובה מהרב מו"ה יונה אשכנזי אבד"ק פשווערסק אודות שנסרך המסס לחצר הכבד והרי הרב כתב דאם נמצא מחט או קוץ יש לבדוק בכרס ובחדשי' אלו שכיחי סרכות מהמסס לחצר הכבד מחמת שמפטמין השוורים מהברייא וא"כ הוה מיעוט המצוי וכתב שהגאוני' מפ"ב ומאונגוואר ז"ל הצריכו בדיקה וכיון שכל הטעם של בדיקת הסרכות ומה שא"צ לבדוק אחר שאר ח"י טריפות הוא בשביל טירחא וכאן שבלאו הכי צריך לבדוק בשביל סרכות הריאה מהיכי תיתי לא נבדוק גם אחר סירכא שבהמסס לחצר הכבד. והנה מ"ש מעלתו הטעם שא"צ לבדוק הוא משום טירחא לא ראיתי מבואר ואדרבא אף שאפשר לבדוק א"צ לבדוק והטעם שמצריכין לבדוק בריאה הוא משום שניכר לעין ונראה כמעלים עין מן האיסור וכאן אינו מעלים עין דאף גם יהיה סרכא כל שיבדוק ולא ימצא מחט כשר כמ"ש בחוט השני סי' ס"ט ובצ"ץ סי' מ"ט דבעינן תחובה דוקא ואף שבשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קכ"ט מחמיר עיין בשו"ת תשובה מאהבה חלק יו"ד שחולק עליו וכן נראה וגם הטעם השני לא שייך כאן דכאן כל שלא יראה המחט לא יראה שום טריפות וע"כ נראה שאין להחמיר בזה ולפמ"ש לעיל יש להקל גם בזה. מיהו מעלתו בגוף השאלה לא דק דמ"ש שנסרך המסס לחצר הכבד אינו כן רק טרפש הכבד לבה"כ. ומ"ש דשאר ח"י טריפות מה שא"צ לבדוק הוא בשביל הטירחא לפענ"ד זה אינו דכל שלא ראינו ריעותא אין צריך לבדוק כמ"ש הרשב"א בחולין שם בהדיא ומה גם שרש"י הקשה גם על סרכות הריאה אתמול אכלנו מחלבה ועכשיו נחזיקנה בטריפה וגם בסרכות הריאה שהיא מצוי היינו שהוא מצוי בכל הבהמות אבל כאן אינו מצוי רק בשוורים שמפטמים זה לא נקרא מצוי כל כך וע"כ אין להחמיר ועיין שו"ת חתם סופר סי' מ"ה ועיין בנו"ב מהד"ק חלק יו"ד סי' י"ט ובמהד"ב סי' כ"ב אך זה דוקא כשראינו סרכא אבל להצריך לבדוק אחר סירכא ל"צ וע' מהד"ב סי"ג ודו"ק: