והנה בשנת תבר"ך אור ליום ו' עש"ק ויחי צום עשרה בטבת למדתי מס' ב"ב בדף ל"ג שם אמרו זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתיה הוא והאי אייתי סהדי דאכל שני חזקה דרבה אמר מה לו לשקר כמבואר דף ל"א ור"ח ס"ל ג"כ כן ואביי ורבא אמרי דהוה מיגו במקום עדים. וקשיא לי דלמה לא נימא דצריך לברר וכיון דצעק דשל אבותי יצטרך לברר וכאן לפענ"ד אף למ"ד דאין צריך לברר הוא מודה דצריך לברר דהרי מתחילה לא אמר רק דשל אבותי היא וש"ה דטען שטר וחזקה או שני כתי עדים אבל כאן לא טען רק זאת ולמה לא יצטרך לברר. ולכאורה רציתי לומר כיון דלרבה יש לו מיגו א"כ הוי ליה כעדים. אך ז"א דאף בשתי כיתי עדים למ"ד דצריך לברר א"כ מכ"ש במגו. אך יש לחלק דשאני התם דאמר שיש לו שטר וחזקה או שתי כתי עדים ובירר טענתו דיש לו פלוני ופלוני עדים או שטר וחזקה. אבל כאן הוא טען דשל אבותיו אבל לא אמר דיש לו פלוני ופלוני עדים א"כ כעת טוען אמת דשל אבותי אבל אין לי עדים וסברתי דאוכל להביא עדים. ובזה מיושב מה דקשה לי למה בשתי כיתי עדים או שטר וחזקה למה לא נימא דמהימן במיגו דלא היה טוען כך ולא שייך כאן מגו במקום עדים דהא אין עדים נגדו אך לפמ"ש אתי שפיר דמה מועיל מגו לו יהא דיש לו עדים מ"מ צריך לברר דבריו ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ל״א (ט׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.