שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ל״א (ז׳)

והנה שאלני החריף מוהר"ר איציק שמעלקיש נ"י דלכאורה הוא היפך דברי התוס' בסנהדרין דף פ"א דהקשו דאיך נהרג במיתה חמורה הא כבר נגמר דינו על מיתה קלה והו"ל עדות שאילה"ז דיכלו לומר גברא קטילא קטיל וכתבו כיון דאילו מתזמי או מתכחשי מהני סברי דבתראי הו"ל עדות שאילה"ז ע"ש וא"כ הוא הדין כאן דכל דמתזמי הראשוני' מהני עדות דבתראי ותמה על התומים סי' ל"ח שכתב דהדברים ברורים כדברי הלח"מ והיא היפך דברי התוס'. ולכאורה רציתי לומר דשאני התם דעדים שהעידו על החמורה לא ידעו מעבירה קלה משא"כ כאן שמעידים בעדות אחת אבל אחר העיון אדרבא איפכא מסתברא דשם מה"ת להם לחשוב דעדים הראשוני' העידו שקר וכאן ידעו שהעידו שקר שהרי באמת הוזמו הראשוני' ואף שהם הוזמו ג"כ אבל עכ"פ יודעים שלא היה כלל ביחד באותו מקום. אמנם העיקר נ"ל דכל ענין עדות שאילה"ז נראה בב"ק דף ע"ה דהוא מטעם שאם יכולים להזימם אז מתיראים העדי' שיעידו דדילמא יזימו אותם ויענשו ולפ"ז שפיר כתבו התוס' בסנהדרין דשפיר הוה עדות שאילה"ז דמתיראים להעיד דשמא יוזמו הראשוני' ושוב אם ישקרו האחרוני' ויוזמו יענשו ושפיר מקרי עדות שאילה"ז. אבל כאן כיון דלענין העדות העדות בטל וכמ"ש הרמב"ם דלענין זה הוה עדות אחת א"כ אין להם לירא כלל דממנ"פ אם הראשוני' אומרים אמת הו"ל גברא קטילא ואם אומרים שקר ויתכחשו או יתזמו שוב לא יענשו האחרוני' כלל דהו"ל עדות אחד ונמצא אחד מהם קרוב או פסול ושפיר הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה וז"ב ודו"ק: