שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ל׳ (ז׳)

והנה בהא דאמרו דא"ל השבע לי שאין עבדי אתה האי שמותי קא משמית ליה. והוא תימה דאדפריך שמותי קא משמית דאינו מובן הקושיא כלל כמ"ש הט"ז בחו"מ סי' פ"ז טפי היה לו למפרך דהו"ל קרקע והרי בעבד עברי פריך הש"ס דהו"ל קרקע ונדחקו הקדמונים דהא עבד עברי לא הוי כקרקע ולפ"ז עבד כנעני דהו"ל בודאי כקרקע למה לא פריך הא הוי ליה כקרקע. אך נראה דהדבר נכון דבאמת הדבר תמוה מה פריך שמותי קא משמת סוף סוף צריך לישבע שאינו עבדו וכבר האריך בזה המקנה שם וקדמו הט"ז בסי' פ"ז ובהגהות הח"ץ ז"ל שם ולא העלו דבר ברור. אמנם נרא' דהש"ס רצה ללמד כח גלגול שבועה אפילו בדבר שאין נשבעין עליו. ולפ"ז יש לומר דמיירי בשזה גם כן מודה דיצא לחירות כגון שהכהו וחסרו אחד מאיברים דקי"ל דיצא לחירות וצריך גט שחרור ולפ"ז זה שטוענו השבע לי שאין אתה עבדי היינו דעכ"פ צריך אתה גט שחרור מאתי ועל זה שפיר פריך והא קא שמותי קא משמת והיינו דלא דמי לטוען גזלתני דמגיע לו ממון אבל מה שטוען שזה צריך גט שחרור זה אינו תורת ממון ובכה"ג ודאי שמותי קא משמת דלמה מזלזל בחנם לקרותו עבד ואם כן לא הוי כקרקע דכבר יצא לחירות ועל זה אמר בעבד עברי ופריך דהוי מטלטלי ומשני דע"ע גופו קנוי ופריך דהו"ל כקרקע כמ"ש הר"ן והריטב"א וכמ"ש הש"ך סי' צ"ה הנ"ל ודו"ק. ובגוף קושית הט"ז הנ"ל נלפענ"ד דבאמת הו"ל טענת שמא וקמ"ל כח גלגול השבועה דמגלגלין בטענת שמא ולפ"ז הא כל הטעם שאין נשבעין על טענת שמא וצריך לתורת גלגול הוא משום דלא שייך חזקה אא"ת בטענת שמא ולפ"ז זהו בשאר מקומות אבל בטוען השבע לי שאין עבדי אתה בודאי יש לו חזקה דאל"כ יתחייב בשמתא ובוודאי לא היה תובעו אם לא היה לו איזה בירור ולמה צריך תורת גלגול ודו"ק: