שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ל׳ (ג׳)

והנה לכאורה רציתי ליישב קושית התוס' בגיטין דף מ"א דלאביי דס"ל דלמפרע הוא גובה היאך יתרץ קושית הש"ס דלדידיה לא מתוקמא כרבא דהוא לא ס"ל שחרור מפקיע מידי שיעבוד ע"ש. ורציתי לחדש דבאמת הרמב"ן במלחמות כתב בפ"ו דפסחים דפלוגתא דאביי ורבא הוא רק במקרקעי אבל במטלטלי לכ"ע לא אמרינן למפרע הוא גובה לפי שיוכל למוכרם ולהורישם ולפי זה שוב בעבד דאף דבקרקע דמי מכל מקום כל ששחררו הרי יש לו דין מטלטלי דלא הוקש לקרקע ושוב אינו גובה למפרע רק מכאן ולהבא. מיהו יש לדחות דבשטר דעת הרמב"ן שם דמועיל שיהי' גובה למפרע ואם כן כל שעשאו אפותיקי שוב למפרע הוא גובה דלא יוכל להורישו וע"ש בתוס' שכתבו דאביי מוקי כעולא ובשרוצה הלוה לסלקו בזוזי ומשמע דאף באפותיקי יכול לסלקו בזוזי מיהו משם אין ראיה דיש לומר דבאפותיקי סתם מיירי כפירש"י שם אבל באפותיקי מפורש א"י לסלקו ואדרבא מדברי התוס' ד"ה במזיק משמע דא"י לסלקו בזוזי באפותיקי מפורש דאל"כ אמאי יפטור כיון דמוקי באפותיקי מפורש ואם כן אם נימא דיכול לסלקו בזוזי שוב כל שהזיק שעבודו שוב חייב לתת לו מעות והש"ך כתב בסי' קי"ז בפשיטות דגם באפותיקי מפורש יכול לסלקו בזוזי וכתב שכן נראה מדברי התוס' פרק השולח ולכאורה משמע להיפך וצ"ל דניהו דיכול לסלקו בזוזי אבל אם אינו רוצה לסלקו בזוזי והוא עשה לו אפותיקי מפורש פטור מחובו. ולפ"ז שוב מוכח כדברי הש"ך דכיון דמוקי באפותיקי מפורש ואפילו הכי לאביי יכול לסלקו בזוזי דמוקי כעולא ומשום דיכול לסלקו בזוזי ואם כן שוב מוכח דיכול לסלקו בזוזי ודו"ק: