שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ג׳ (ה׳)

שוב מצאתי ברמב"ן על התור' פרשת וישלח שכתב על מה שהטמין יעקב באלון אשר בשכם ע"ז והנזמים באזניהם והקשה הא פשיטא דהיה כופה לעכו"ם לבטל בע"כ וכתב שהי' עושה לתוספת קדושה ועיין בחידושי תורת חיים בע"ז דף נ"ב מ"ש בזה ולפי דעת המרדכי יש לומר דכל שלא עשו מעשה ל"מ ביטול בע"כ ולכך הטמין אותם והיה בודאי די וא"צ לפרר ולזרור לרוח דעכ"פ היה ביטול של נכרי רק שלא היה במעשה רק בדיבור יש לחוש שמא לא ביטל בלב שלם עכ"פ אין לו דין ע"ז ממש ודי בהטמנה בעלמא כנלפע"ד: ובגוף דינו של הגאון כשהקפיד שלא להיות שלו רק לצאת בו בלבד אי מקרי דין ממון לפע"ד הדבר ברור דמקרי דין ממון דהא באמת התוס' והקדמונים הקשו דמה מועיל מתנה עמ"ל והא בעינן מתנה שאם הקדיש' תהי' מקודשת והביא הר"ן בשם הראב"ד דיכול להקדיש טובת הנאה שיש לו באתרוג זה ונותן דמי הנאה להקדש ע"ש ולפ"ז גם בזה הא יש לו בו עכ"פ דין טובת הנא' שיכול להקדישו ונותן דמי הנאה להקדש ואם כן שוב מקרי דין ממון. הן אמת דנפלנו ברבוותא אי טובת הנא' הוה ממון או לא. וגם לפמ"ש המהרי"ט בשניות חיו"ד סי' ה' דשעבוד והקנאה לא מהני בטובת הנאה ע"ש שהאריך בזה ובתשובה הארכתי והבאתי דברי הש"ס ב"ק דף פ"ט דאמרו דט"ה ל"ש שיעבוד דמילי נינהו ומילי לא משתעבדי ומסיק שם דמילי דמזדבני בדינרי נינהו וכתבתי דאף לפי המסקנא שאני התם וכמ"ש בשיטה מקובצת שם ואם כן שוב לא מקרי ממון דאף דיכול להקדיש היינו כדיליף מקרא בערכין דף כ"ח וכמ"ש המהרי"ט שם אבל לא דחשיב ממון. ולפמ"ש במק"ח סי' תל"א דט"ה מקרי ממון ושוה כסף הוא רק דהפלוגתא הוא אי טובת הנאה חשוב ממון בגוף החפץ או דלמא דאינו רק קנין מבחוץ ולא בגוף החפץ א"כ פשיטא דמקרי ממון אלא שדבריו צ"ע כמ"ש בתשובה הנ"ל מש"ס ב"ק דף פ"ט הנ"ל וע"כ דינו צ"ע: