שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ג׳ (ד׳)

אמנם נ"ל ראיה ברור' מהא דאמרו בלולב של ע"ז אם נטל יצא ומשום דמצות לאו להנות נתנו והרי לדעת הרבה פוסקים א"ה אין לו בעלים כלל ואין לו שום זכיה בו רק שיצא בו ואפ"ה מקרי שלו. הן אמת דשם כתבו התוס' דמיירי ביו"ט שני דלא בעינן שלכם דאל"כ מדאגבהה קניא ונעשה של ישראל ואם כן אין ראיה. ובזה היה מקום לישב הקושיא שהקשו בתוס' דהו"מ למפרך בחולין דף פ"ט על רבא דס"ל מצות לאו להנות נתנו מהא דאשירה פסול. ולפמ"ש אתי שפיר דיש לומר דכאן מיירי ביו"ט ראשון ואם כן ניהו דמצות לאו להנות נתנו מ"מ אין לו בו דין ממון דהרי אין לו זכייה רק לצאת בו והיה מקום להאריך ואכ"מ אבל באמת מרש"י ותוספות וכל הפוסקים מבואר דגם ביו"ט ראשון היה יוצא לולי דכתותי מכתת שיעורי' אבל דין ממון מקרי ודו"ק: ומדי דברי זכור אזכור מה שאמרתי ליישב קושית התוס' בסוכה דף ל"ב דלרש"י דאף בלא ביטל יוצא כיון שיוכל לבטל אם כן מה מבעיא ליה בע"ז דף מ"ז באשירה שביטלה אי מקרי דיחוי והיאך שייך דיחוי כיון דע"ז של כותי יש לו ביטול ואף ביו"ט ראשון לא מקרי דיחוי מה שאינו שלו דאטו אם יקבל מתנה ביום ראשון היה מקרי דיחוי ע"ש ואמרתי ליישב דהנה ל"מ אם נימא כדעת הב"י בטור יו"ד סי' קמ"ו דביטול ע"ז צריך שיהי' ע"י מעשה שפחסה וכדומה אם כן כיון דמחוסר מעשה שפיר מקרי דיחוי דהא אין בידו לבטל רק ע"י עכו"ם וצריך שיעשה מעשה אלא אף לדעת המרדכי וכן קי"ל בסי' קמ"ו שם דאף באמירה יכול לבטל אבל עכ"פ אם עכו"ם לא ירצה אף שיכול לכופו עכ"פ ל"מ בלי מעשה כמ"ש שם בש"ע בשם המרדכי ואם כן שוב מקרי דיחוי דדלמא יצטרך לכפות העכו"ם אבל ביו"ט שני שפיר יוצא לרש"י דכיון דעכ"פ יוכל להתבטל בחול ואף ביו"ט אם ירצה העכו"ם לא מקרי כתותי מכתת שיעורי' ואף בלא ביטל יוצא אבל ביו"ט ראשון בביטלה שפיר מקרי דיחוי וז"ב ודו"ק ויש להאריך שם בסוגיא: וראיתי לאחרונים שהביאו ראיה להמרדכי מהא דאמרו בע"ז דף נ"ב לתברינהו ופירש"י ע"י עכו"ם ולמה צריך שבירה אף על ידי אמירה סגי ולפענ"ד הכוונה דשם צריך שבירה להשתמש בהם לגבוה כיון ששקצום היה צריך פ"ח דאל"כ בודאי פסול לגבוה ולכך קאמר לתברינהו וע"ז אמר דאבנים שלימות בעינן וז"ב. וקצת ראי' להמרדכי הנ"ל מהא דאמרו בע"ז דף מ"ז כאן לאחר שבא אתי הגיתי וביטלה והקשו בתוס' שם למה לא לקח עכו"ם לבטלה ועוד למה לא שבריה בעצמו לאביי ולפמ"ש א"ש די"ל דבאמת לא רצה לשוברה ולפחסה כלל ולשיטת המרדכי כשאינו כופהו א"צ שבירה כלל ובאמיר' בעלמא מבטל ולכך אמרו בא אתי הגיתי וביטלה והיינו שבא מעצמו וברצונו: