ובזה מיושב מה דקשה לי טובא בש"ס שם דאמר לר"נ דאמר קרקע בחזקת בעליה עומדת אלמא דס"ל תפוס לשון אחרון מאי קמ"ל היינו דרב. והיא תמיה גדולה להמעיין דהא היא דלא כרב דלרב אין שום ספק כלל רק דתפוס לשון אחרון בבירור ולר"נ אינו רק מחמת ספק אם תפוס לשון ראשון או אחרון העמידהו על חזקתו והוה דלא כרב דמשמע ליה בבירור והוא פוסק כן מכח ספק דהעמידנו על חזקתו ואם כן הוי דלא כרב ועיין בשיטה מקובצת שם ותמצא שכתבו בהדיא כן ואם כן מה פריך הש"ס והיא תמיה גדולה להמעיין ולא מצאתי מי שיתעורר בזה ולפמ"ש אתי שפיר דלהס"ד דלא ידעינן דאף באפוכי מיפך ס"ל לר"נ דהדין עם המשכיר א"כ ס"ד דע"כ לא מטעם קרקע בחזקת בעליה עומדת דמה אהני ליה החזקה אם אנו מסופקים באדם שאמר שתי לשונות אף אם לא כיון כלל רק איזה מהלשונות נקטינן או הראשון או אחרון ומה יכריע החזקה לזה וע"כ משום דס"ל תפוס לשון אחרון בבירור ולכך קדקע בחזקת בעליה עומדת דלא כיון להשכיר רק לחדשים ואף בלי כוונה כלל נקטינן כלישנא בתרא כדי שיהיה למשכיר ואם כן שפיר פריך היינו דרב דאי אפשר לומר משום חזקה כלל דע"כ אין ספק כלל רק דכאן בודאי לשון אחרון עיקר וממילא קרקע בחזקת בעליה עומדת וע"ז משני דאף אפוכי מיפך והיינו משום דאנו דנין כיון דספק בכוונתו לאיזה לשון כיון שפיר מעמידין אותו על חזקתו הראשונה וזה ברור מאוד:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן כ״ט (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.