שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן כ״ח (ג׳)

והנה בהא דאמרו בב"מ דף צ"ט כיון שיוצאת מרשות משאיל חייב הקשו בתוס' שם היאך קנה בר"ה ובאמת לשיטת הרא"ש לא קשה דכל שנסתלקו הבעלים משמירתן קנה השומר וכן נרא' שרמז הרא"ש שם וכן מצאתי בש"ך סי' ש"מ ס"ק יו"ד אבל התוס' לשיטתייהו דבשואל צריך משיכה ושפיר הקשו ודו"ק ועיין בתוס' קידושין דף מ"ז ע"ב ורמזו הש"ך שם ס"ק ח' ודו"ק. וראיתי במחנה אפרים הלכות שומרים סי' ב' שנסתפק באם הביא כלי לביתו של חבירו ואמר לו שמור לי כלי זו והניחו ברשותו והלה שותק אי נתחייב בשתיקה דנימא דהוי כהודאה או לא וכתב דלא הוי שתיקה כהודאה דלא כספר בני אהרן. ואני תמה דש"ס מפורש היא בקידושין דף י"ג דא"ל כנסי סלע זה בפקדון וחזר וא"ל התקדשי לי בו בשעת מתן מעות מקודשת לאחר מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת ומפרש הש"ס דלא רצתה דשתקה משתיק והיינו דשתקה על הקידושין וע"ז אמרו שם התם דבתורת פקדון יהבינהו ניהלה סברה אי שדינהו ומתברא מחייבנא. הרי דשם לא נזכר שקבלתה על מנת לשמור רק דהוא א"ל כנסי לשם פקדון ואפ"ה מחייבה. ואף לפמ"ש המחנה אפרים סי' ג' שם דאם קבלו הנפקד בידו אחר שא"ל שמור לי מחייב אף בשתק. מכל מקום קשה דהרי בשעת מתן מעות מיירי דלא קבלה עדיין רק שהוא אמר קבלי לשם פקדון ואח"כ אמר לה התקדשי לי בו ואם כן גם אח"כ שלא בשעת מתן מעות מיירי שלא קבלתו רק שהניח הפקדון ברשותה ואפ"ה מחייבה ועוד דגם במשך אח"כ האריך המח"א דלא מועיל ע"ש. ולכאורה רציתי לומר דבאמת לא מחייבה רק דהיא סברה שתהי' חייבת ומצאתי בחידושי הרשב"א שכ' לפרש כן אבל לא מטעם זה ע"ש. ועכ"פ שם משמע גם כן דכל שא"ל קבלי פקדון זה נתחייבה לשמור. ומ"ש המחנה אפרים ראיה מהריטב"א בקידושין דף ח' תמהני דאדרבא משם ראי' להיפך דדוקא בזורקתו לפניו הוא דלא מחייבה וכן ביאר בהדיא בדף י"ג שם ודברי המח"א צע"ג: