שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן כ״ו (ו׳)

שוב ראיתי בספר א"ר סי' תט"ו שהרגיש בדברי הרי"י הנ"ל והקש' על הסוברים דגם ברגליו אין מערבין אלא לדבר מצוה מהא דפריך הש"ס ריש כיצד משתתפין על ר"י מאי קמ"ל הא תנן כל מי שירצה לילך לבית האבל או לבית המשתה ואם איתא הא שם במשנה בפת מיירי דמניח את החביות ואומר כל מי שירצה לילך לבית האבל ולכך בעי דבר מצוה משא"כ במערב ברגליו הוי אמינא דאף לדבר הרשות נמי וטובא קמ"ל ר"י דאף במערב ברגליו בעי דבר מצוה ע"ש ולפענ"ד נרא' דכל הטעם דבפת חמור טפי ובעי דבר מצוה משום דזה קולא לעשיר שאינו הולך ברגליו וסמך על הפת כמ"ש הרר"י שם ולפ"ז זה שייך באם הוא צריך לילך שפיר י"ל דהיה לו להלך ברגליו אבל במי שעושה סעודה כגון בית משתה וכדומה ומבקש מאנשים שיבואו בשבת לשם ואם כן אין האנשים יודעים מי ומי ההולכים א"כ א"י לילך ושפיר הוא מניח עליהם הפת ומודיע להם שהם מהמזומנים למשתה בזה שפיר שוה פת להולך ברגליו ואם כן גם בפת לא היה צריך שתהי' סעודת מצוה ואף בסעודת רשות סגי וע"כ דגם ברגליו אין מערבין רק לדבר מצוה. ועיין ברבינו יהונתן במשנה שם דכתב דאין מערבין עירובי תחומין בפת כ"א ברגלו ולדבר מצוה ומשמע דגם ברגל אין מערבין אלא לדבר מצוה אבל דבריו סותרים למ"ש בגמרא שם ובמ"ש למעל' בשמו וגם דבריו עצמן אינם מובנים דמה זה אומר שאין מערבין עירובי תחומין בפת כי אם ברגל ולדבר מצוה ומשמע דבפת אין מערבין כלל וזה א"א וע"כ לפע"ד ט"ס שם וצ"ל דאין מערבין בפת כי אם לדבר מצוה משא"כ ברגל דאף לרשות מערבין כמ"ש בגמרא שם ודו"ק ועיין בב"ח או"ח סי' תמ"ד גבי הולך לשבות שביתת הרשות ובפר"ח ולקצת מדבריו כוונתי לעיל מדעתא דנפשאי: