שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן כ״ו (ג׳)

איברא דדברי התוס' תמוהים בלא"ה דמה קושיא ניהו דמצות לאו להנות נתנו מ"מ הא כל עיקר העירוב היא דקובע מקומו במקום פיתא וכיון דהתרומ' אסורה לו אף להנות ממנה אם כן איך יקנה שביתה ע"י פת זה שאינו ראוי לו כלל וצ"ל דבאמת רש"י פירש בפסחים שם דלכך לישראל בתרומה משום דחזי לי' ע"י שאלה והתוס' כתבו משום דחזי לאחריני דהיינו לכהן ותמהו על רש"י דלמה צריך שיהי' חזי ליה ע"י שאלה הא בעירובין מפרש הש"ס כיון דחזי לאחריני וכתבתי בחידושי להלכות עירובין דלרש"י קשה לי' קושית התוס' הא מצות לאו להנות נתנו וע"כ פירש דהא בעינן דחזי ליה ואם כן ניהו דמצות לאו להנות נתנו מכל מקום לא חזי לי' דא"ל דחזי ליה ע"י שאלה דהנה הנו"ב מהד"ב חיו"ד סי' כתב הטעם דכי מטי ליד גזבר לא מצי שאיל או בתרומה ביד כהן משום דבאמת צריך חרטה דמעיקרא ואיכא ספק שמא אינו מתחרט בלב שלם ולכך כשהוא ביד כהן שפיר ל"מ שאלה דהכהן מוחזק ושמא לא שאל בלב שלם אבל כל זמן שהיא בידו מועיל שאלה מספק דהוא מוחזק ולפ"ז כאן דלהס"ד דתרומה אסורה גם בהנאה לזר אם כן שוב ל"מ מוחזק כלל דהא אינו שלו כלל ואף טובת הנאה אין לו בה כיון דאסור בהנא' והרי לדעת כמה פוסקים דכל איסורי הנאה מקרי אינו שלו ועכ"פ אינו מועיל שאלה דל"מ מוחזק ואם כן מה מועיל דמצות לאו להנות נתנו סוף סוף לא חזי לי' כלל אבל אם נימא דסגי כשחזי לאחריני יקשה קושית התוס' דמצות לאו להנות נתנו וחזי ליה לא בעי כיון דלכהן שרי די ומה דנהנ' לא אכפת לן ע"כ כתבתי שם בחידושי. וכעת אמרתי דעדיין קושית התוס' נכונה כיון דמצות לאו להנות נתנו ויכול לערב בו שוב חזי לי' דיכול לשאול עליו דא"ל דל"מ שלו דזה אינו דהא עכ"פ שלו הוה דיכול לערב בו משום דמצות לאו להנות נתנו וז"ב. ומעתה מיושב היטב קושיתי דשוב מקרי חזי לי' דיכול לשאול ע"ז ושוב יכול לערב בו דמקרי פתו ודו"ק היטב כי היא נכון מאוד: