והנה בשנת תרי"ד יום ד' תצא הגיעני תשובה מהרבני המופלג מו"ה שמואל גערשטיל בהרב מו"ה מרדכי אבד"ק יאריטשוב ושאל במי ששחט בהמות ונגע באחד מהם בעצם המפרקת ושחט אח"כ עוד ושיבר עצמות אחר השחיט' ואח"כ נמצא הסכין פגום אחר השחיטה אם יש להכשיר הבהמות ששחט אחרי הנגיעה אם לאו וע"ז כתב דעל הראשונה אין שום ספק דממנ"פ מותרת אבל האחרות יש ספק אם נפגם במפרקת או בעצמות אח"כ. והנה ראש דבריו אינן אמת דגם הראשונ' טריפה וטעותו יצא לו ממ"ש בש"ע סי' ח"י ס"ו דאם נגע במפרקת של אחת מהן יש להחמיר ולחוש לכל אותן שנשחטו אח"כ ומשמע דעל הראשונ' אין לספק. אבל זה אינו דגם על הראשונ' יש ספק שמא נפגם בעור ואף דיש לתלות במפרקת מכל מקום הו"ל ספק בשחיטה ודוקא כשנאבד הוא דתלינן ועיין ש"ך ס"ק כ"א שכתב ואם נגע במפרקת של אחד ונאבד הסכין. אך אכתי אין ראיה משם דשם לא יש למתלי בשבירת עצמות רק בעצם המפרקת או עור הו"ל ספק אבל כאן שיש שבירת עצמות וגם המפרקת מה"ת למתלי בעור והרי עצם המפרקת ושיבר בה עצמות יש ודאי יותר מלמתלי בעור והרי אמרו הלכתא כוותיה דר"ח בשיבר בה עצמות. אבל אחר העיון זה אינו דע"כ לא אמרו הלכתא כר"ח בשיבר עצמות רק באם לא נולד ריעותא עד שבדקו אחר השבירת עצמות ונמצא פגום אבל כאן הרי בעת שנגע בעצם המפרקת היה נולד הספק באותו סכין עכ"פ לענין הבהמות אחרות דשמא נפגם בעצם המפרקת ואם כן היה צריך בדיקה ואז נולד ספק שמא בעור נפגם דאז לא היה עוד שבירת עצמות וכל שנודע בנתים ונעשה ספק דאורייתא שוב לא מצטרף הספק של שבירת עצמות כמ"ש המ"כ בב"י סי' נ"ז ואף דהט"ז סי' ק"י כתב בס"ק י"ב דל"מ לא נודע בנתיים היינו דגם בלא נודע ל"מ כל שאינו ס"ס גמור אבל להיפך כל שנודע ודאי ל"מ לצרף הס"ס אח"כ ועיין ט"ז ס"ק י"ד שנתקשה דהיאך משכחת לה ס"ס שנודע ספק אחד והשני לא יודע. ולפמ"ש משכחת לה בכה"ג ואם כן לא הוי ס"ס וגם ס"ס לא מועיל כאן דהוי ספק בשחיטה ובין לרמ"א ובין להמ"כ בכה"ג לא מועיל ס"ס כמ"ש הט"ז שם ס"ק ט"ו באורך ומכ"ש הבהמות ששחט אחר שנגע דודאי הם טריפה. ומ"ש מעלתו דניהו דיש ספק שמא במפרקת היינו לענין העור אבל נגד שבר הוי שבירה ודאי ועצם המפרקת ספק. הנה לפמ"ש אין מקום לדבריו דמלבד דהוי ספק ספיקא במקום חזקת איסור וכמ"ש גם מעלתו אף גם דבעת שנודע מהספק דמפרקת הוה ספק תורה ונעשה כודאי דאז לא היה עוד השבירת עצמות שוב אסור וזה ברור ופשוט. ומה שהאריך להקשות למה צריכין לבדוק אחר השחיטה הא ל"ש ברכה לבטל' ואם כן מ"ש מציצית דא"צ לבדוק אף שעשוי להתקלקל וכאן לא שייך הטעם דציצית דהא לפני השחיט' בודקין ולמה נבדוק אחר השחיטה. גם בזה הציץ מבין החרכים והרי הטעם מבואר דכל דיש לברור מבררין ודלמא נפגם ואוכל טריפות ח"ו ובשלמא בציצית למה נבדוק ואם היה מתקלקל מה שעבר אין לכך אין בודקין רק בכל יום טרם שמניח הטלית אבל כאן הרי יש לחוש שמא נפגם ואוכל טריפות ח"ו וכל היכא דאיכא לברורי מבררין:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן כ״ה (ט׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
