שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן כ״ה (ו׳)

נחזור לענינינו הנה הש"ך הביא בס"ק ז' דברי הב"י בשם א"ח באם המיר אינו חשוד למפרע ועיין תב"ש מ"ש בזה ועיין שב שמעתא שמעתא ג' פ"ז מ"ש בזה ולפענ"ד מזה אין ראי' דהרי באו"ח בשם התוספתא מבואר שהמיר לע"ז וזה עדיף טפי דהרי בסי' קי"ט סעיף י"ח מבואר במי שהמיר לע"ז ובעיר אחת מאמין באלילים ובעיר אחרת נכנס בבית ישראל ואומר שהוא יהודי אינו עושה יי"נ והטעם משום דמלתא דמסתבר היא שהוא לא שקר באמונתינו הטובה ע"ש בט"ז וש"ך בשם רבינו יונה ז"ל. ולפ"ז רואה אני הדברים ק"ו מה שם שהוא כעת בודאי מודה בע"ז אפילו הכי כל שאומר בעיר אחרת שהוא יהודי מהמנינן ליה מכ"ש בזה שאף שכעת המיר אבל מקודם שהמיר עכ"פ לא גרע מאילו אמר שהוא יהודי כל עוד שלא המיר בפועל בודאי אמרינן דהשתא הוא דאיתרע דמלתא דמסתבר הוא שלא עשה רק להנאתו והוא שקר מוחלט פשיטא דלא נעשה מומר למפרע וז"ב מאד מאד. ומ"ש התב"ש דאמאי לא נימא אוקי בהמה אחזקת' ובחזקת איסור עומד' הנה לפמ"ש במחנה אפרים הלכות יבום פ"ג דין ה' לחלק בין היכא שהרוב והחזקה הם בשני גופים או בגוף אחד גם כאן ל"ק אבל כבר שדיתי נרגא בדבריו כמ"ש שם על הגליון דבתוס' חולין דף צ"א נתקשו בזה לענין פרה אדומה וחלקו בע"א ודו"ק: