ובגוף הדבר שהקשיתי דלמה צריך הרא"ש לאוקמא סכין של נכרי בב"י דהא גם באינו בן יומו נאסר בתחלת השחיט' דמחזיקין מאיסור לאיסור וכמ"ש נלפענ"ד דהרי הט"ז בסי' צ"א הקשה על מ"ש הרא"ש דאסור לכתחלה לשחוט על סמך שיקלוף אח"כ שמא ישכח מלקלוף והקשה הט"ז דהא בדיעבד אם לא קלף ובישלו מותר וכתב הט"ז דכל דהוא איסור ברור לפנינו אסור בלא קלפוהו ע"ש ולפ"ז ע"כ מיירי בבן יומו דבאינו בן יומו א"כ הסכין כמו שהוא לפנינו אין בו איסור דנטל"פ רק דאח"כ בשעת שחיט' קודם הגמר נחזיק מאיסור לאיסור אבל אין כאן איסור ברור לפנינו ואם כן לא נוכל לאסור דהא קודם גמר השחיטה בודאי אי אפשר לקלוף ושרי דהא עכ"פ איסור ברור אין כאן ולפ"ז בע"ז דנותן טעם לפגם אסור כיון דמשהו אסור אם כן יש איסור ברור לפנינו ושפיר אסור אף שלא יכול לקלפו. ובזה יש ליישב גם דברי הרא"ש הנ"ל ע"ד שכתבתי לעיל וגם לפמ"ש המג"א סי' תס"ז דכל דהקליפה הוא רק חומרא בעלמא לא אסרינן כל שאי אפשר בקליפה ע"ש ואם כן גם בזה י"ל דאינו רק חומרא בעלמא משא"כ בע"ז ודו"ק. מיהו בפשיטות מיושב קושית הכו"פ דבע"ז לא מהני נותן טעם לפגם דעכ"פ משהו אסור ואסור גם נטל"פ:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן כ״ה (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.