שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן כ״ד (ז׳)

והנה במ"ש למעלה בשם הנימוק"י דלמ"ד אשו משום חציו זה שמדליקין נר בע"ש הוא דהוה כאילו נדלק כולו מבעוד יום והארכתי בזה להקשות על התה"ד והט"ז כדבר האמור למעל' הנה שנים רבות אחר כך כתבתי בתשוב' להרב המאור הגדול מו"ה משה שיק נ"י אבד"ק במדינת הגר וביארתי דאין כוונת הר"ן דהוי כאילו נדלק כולו בע"ש דזה אי אפשר דהא מכל מקום הרי הוא דולק ועומד בשבת. אך כתבתי דכוונת הנימוק"י דהרי הוא הדליק בע"ש ומה שדולק בשבת לא הוה כעושה מעש' הדלקה בשבת שהרי כבר נדלק ולא הוה רק גרמא וגרמא שרי בשבת כמבואר בשבת דף ק"כ יעו"ש ואם כן שוב לא הוה כעושה מעשה בשבת רק גרמא ולענין נזקין שפיר חשיב אשו משום חציו דהוי כמו השולח חץ דהוי כעוש' מעשה בעת שזורק החץ ומה שהולך וזורק זה לא נחשב כאלו עשה המעש' אח"כ רק כאילו בעת השלוח החץ עשה המעש' וז"ב כשמש ושם הארכתי בזה וכעת נרא' דהן נסתר מחמתו מ"ש הקצה"ח סי' ק"ץ להקשות דלדברי הנימוק"י הנ"ל דבחץ אזלינן בתר מעיקרא א"כ למה כתב הטור חו"מ סי' תי"ח דאם הגמל הולך ומסכסך כל הבירה חייב בכולה נזק שלם דלמה יתחייב אח"כ נזק שלם הרי כיון שכבר נשרף מקצת בירה הוה כאילו נשרף כולה ואילו בא אחר והדליק פטור א"כ אמאי יתחייב הוא כשהלך ומסכסך כל הביר' והניח בקושיא. ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם של הנימוק"י דמה שנדלק אח"כ הוה רק גרמא ועיקר אזלינן בתר מעיקרא בשעה שהתחיל לשרוף וא"כ כל שהלך וסכסך אח"כ כל הביר' הרי עשה מעשה ולא הוה גרמא רק מעשה ממש אם כן בזה חייב לשלם כל הנזק שהרי עשה מעשה בעצמו וזה ברור ובזה נסתר כל ראייתו שם מהנימוקי יוסף ע"ש ודו"ק היטב: