שוב ראיתי בט"ז סי' תרע"ט שכתב דאיש שמדליק נר של שבת ושכח להדליק נר של חנוכה דאסור להדליק נר חנוכה שכבר קיבל שבת עליו וחולק על הלבוש ודבריו תמוהין דסותר דברי עצמו שכתב בסי' ת"ר דכל שלא קיבל בפירו' שבת אין הקבל' מועיל לענין מצוה דהוי קבלה בטעות ואם כן הוא הדין כאן מסתמא היה דעתו שידליק נר חנוכ' בעצמו ומצוה בו יותר מאחר וע"כ לפענ"ד דברי הלבוש נכונים ודו"ק. עכ"פ דברי התה"ד נכונים מכל צד. הן אמת דראייתו משחוט לי ובשל לי לפענ"ד אינו נכון דמה שאמרו שם דהוי כמו הכשר מצוה אין הכוונה דלא הוי מצוה ממש רק דכיון דעיקר המצוה היא במה שא"ל אביו שיאכילו והשחיטה היא רק מכשרת לאכיל' וכמו כן הבישול לזה חשיב הכשר מצוה ואין עניינו לכאן ועיין בחידושי רשב"א ביבמות שם ודברי הט"ז במ"ש לדחות ראייתו מיבמות תמוהין ביותר כמבואר למעיין שם ועכ"פ דברי התה"ד נכונים לפענ"ד ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן כ״ד (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.