ובגוף קושיית התוס' דמנ"ל להוכיח דמותר להשתמש לאורה דלמא משום דכבתה זקוק לה. כעת נרא' דבר חדש דהנה בשו"ת שבות יעקב הקשה דניהו דמותר להשתמש לאורה הא נר ביתו עדיף מנ"ח וכיון דיש לו נר ביתו הכשר שוב לא שייך שמא יטה וכתבתי בתשובה דאם נימא דמותר להשתמש לאורה שוב אין צריך נר אחר דהא עכ"פ שלום בית איכא דהא יש נר ומותר להשתמש לאורה והארכתי בזה ולפ"ז שוב ע"כ דמותר להשתמש לאורה דאל"כ לא שייך החשש דכבתה זקוק לה והיינו כפי' רש"י שמא יפשע דהא בשבת בודאי לא יפשע דהא לא יהי' לו נר וצריך לשלום בית וע"כ דמותר להשתמש לאורה ושייך שמא יטה. וא"ל דניחוש שמא תכבה ומדליק בשבת דזה אינו דבאמת לא חיישינן שידליק נר בשבת דכ"ע ידעו דאסור להדליק נר בשבת ואם יטעה אפשר דהוי טעה בדבר מצוה ובאמת צריך ביאור דאיך שייך חשש שמא יטעה הא יהי' טעה בדבר מצוה אבל ז"א דטעה בדבר מצוה ל"ש בדרבנן כמ"ש הטעם המלך הלכות שופר וגם כל ענין טעה בדבר מצוה לא שייך רק לענין חטאת ולא לענין איסור ומיהו בנ"ד ליכא למיחש שמא ידליק דכל ישראל נזהרין בזה וע"י עכו"ם ג"כ ליכא למיחש דכיון דכבתה זקוק לה אינו מועיל ע"י עכו"ם דהו"ל כהדליקו חש"ו דלא מועיל ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן כ״ג (ט׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.