שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן כ״ג (ז׳)

והנה מדי דברי זכור אזכור במה שהראני החריף מו"ה מאיר ברא"ם נ"י דברי רבינו יונה בפרק תפלת השחר גבי רב צלי של שבת בע"ש שכתב בשם ר"י מאורלייניש שכתב וז"ל שאע"פ שתוספת שבת בכל שהו אפ"ה אם הוא מוסיף הרבה יותר בכלל תוספת היא וחייב עליו אע"פ שאפשר לומר שאינו אלא מדרבנן אפ"ה אסור לעשות בו שום דבר כמו תוספת כל שהוא וכיוצא בזה אמרו לענין תרומה שאע"פ שחטה אחת פוטרת כל הכרי אפ"ה אם תרם הרבה הכל דיינינן ליה תרומה עכ"ל ובאמת שהדבר חדש וצריך לסעד ותומך גדול דמ"ש ראיה מחטה אחת שפוטר כל הכרי ואפ"ה כל מה שתורם הוה תרומה. הנה לכאור' י"ל דשאני התם דעל כל חטה וחטה יש ספק שמא זו היא תרומה דאורייתא וגם אטו יש קצבה שלא יוכל ליתן יותר רק דהתורה אמרה שיכול לפטור בחטה אחת אבל כל שתרם יותר קדושת תרומה עליו והי מינייהו מפקת משא"כ כאן דהתורה אמרה תוספת כ"ש מן החול על הקודש או מדרבנן אמרו תוספת כ"ש אם כן כל מה שהיא סמוך יותר ליום חול הוא חול ממש ומה בכך שהוא הוסיף וקבל על עצמו אטו יוכל לעשות יום חול להיות שבת ואדרבא צריך שיהי' מינכר יותר קדושת שבת ועיין בהגהת הרי"ף שם שמסופק אם רבינו יונה קאי אף קודם פלג המנחה והנה בזה פשיטא שאין מקום לומר שמקרי שבת מכל מקום עדיין יום ע"ש הוא וצ"ע. אמנם אף אם נקבל באימה ובירא' דברי רבינו יונה הנה מה שכתב דחייב עליו לא ידעתי כוונתו דבאמת תוספת שבת גופא אינו רק מדרבנן ואיך יהיה הטפל חמור מן העיקר וכמו דאמרו בזבחים דף ס"ג דלא יהי' טפל חמור מן העיקר וכפי הנרא' גם רבינו יונה לא הביא רק אם נימא דתוספת שבת מדאוריית' גם בזה יהי' חייב והיינו בעשה דתוספת שבת אינו רק בעשה ולמ"ד דרבנן עכ"פ אסור לעשותו וזה ברור בכוונתו אבל דבריו תמוהין דלא דמי לתרומה וכמ"ש דשאני תרומה דחיטה אחת היא מן התור' משא"כ תוספת שבת דאינו רק מדרבנן ואף אם נימא דהוא מן התור' מכל מקום שאני תרומ' דאין קצבה לתרומה. ותדע דאל"כ יתבטלה החטה אחת בתוך השאר ולא יתחייב מלקות או מיתה וע"כ דכולו תרומה משא"כ כאן. ובאמת יגעתי ולא מצאתי דברי הר"י מאורלייני"ש מוזכרים בשום מקום וביותר תימה שהב"י באו"ח סי' רס"א ורס"ג ורס"ז ורצ"ג מזכיר דברי ר"י בפרק תפלת השחר וזאת לא הביא כלל וע"כ הדברים צע"ג ועיין מלמ"ל פ"א מפאה הלכה ט"ו ודו"ק. והנה לשון חייב שכתב רבינו יונה ודאי אינו מדוקדק דהא ליכא אלא עשה בלבד ואף תוספת יוה"כ אינו רק בעשה ועיין מג"א סי' תרמ"א מכ"ש בשבת ויו"ט דאינו רק דרבנן ועיין בט"ז או"ח סי' תר"א בתשובה שם שדעתו דשבותין מותר בתוספת שבת וכן מצאתי בשיטה מקובצת בביצה דף למ"ד גבי הני נשי דאכלי עד הליל' שכתב שם דתוספת שרי בשבות. ואני תמה לשיטת הר"י אם כן בביה"ש דודאי עכ"פ הוה תוספת שבת דהתוספת שבת ע"כ דקודם השבת וקודם ביה"ש הוא וא"כ שוב יאסור ביה"ש דהא עכ"פ קבלה על עצמו מספק ודוחק לומר דקיבל על עצמו לאסור המותר גרע מקבל עליו לאסור מה שהוא ספק אסור ועיין בט"ז באו"ח סי' תרע"ג שלא הזכיר דברי רבינו יונה הנ"ל וצ"ע: