שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן כ״ג (ו׳)

והנה בהא דאמרו בירושלמי פ"ב דשבת ה"א גבי ולא בשמן שריפה אר"ח זאת אומרת שאסור להצית את האור במדורת הקדשים והיא דליקה והולכת בשבת והא תנן ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד וכו' א"ר יוסי בשבת לא תעשה כל מלאכה מלאכה נעשית מאליה ברם הכא התור' אמרה אין שורפין את הקדשים ביו"ט ואצ"ל בשבת וביאור הענין אף דמ"מ נעשית מאליה ולפע"ד ביאור הענין ע"פ מ"ש הנימוק"י בסוגיא דאשו משום חציו דלמה יהי' מותר להאחיז את האור במדורת בית המוקד ומדליקין נר מע"ש על השבת הא אשו משום חציו והוה כאלו דלקו בשבת אש שהחץ הולך בשבת וכתב דאשו משום חציו היינו כאילו כל הגמר מלאכה נעשית מיד בתחלת ההדלקה ע"ש וביאור הדברים נלפענ"ד כיון דהוי כאילו שלח החץ אם כן על מה שעשה החץ אח"כ אין לחייבו דהרי אי אפשר להחזירה וע"כ דחשבינן כל הנזק כאילו עשה בעת שילוח החץ וחשיב כאילו עשה כל הנזק בעת ההיא משום דע"י שלוחו בא אף שאח"כ נעשית מאליה הוא הדין באש כל מה שמדליק אח"כ העיקר בא ע"י הדלקה הראשונה ומה שדולק והולך לא נחשב למלאכה כלל שכבר הדליקה וממילא היא דולקת והולכת וז"ב בכוונתו ועמ"ש בתשובה להרב המאוה"ג מו"ה משה שיק נ"י שם מבואר ביאור ברור בכוונת הנמוק"י: ולפ"ז נראה לי ברור דזה דווקא במה שהתורה לא אחשביה למלאכה אבל מה שהתורה אחשביה למלאכה כמו שריפת קדשים שכתב רש"י בביצה דף כ"ז דאף לפרר ולהאכיל לכלבים גם כן אסור דהתור' אחשביה לשריפתה דכתיב באש תשרף אם כן הדברים ק"ו השתא לכלבים דאין בו שום מלאכה ואפ"ה אסור דהתור' אחשביה וכל דבר שמבערו מן העולם נחשב למלאכה מכ"ש שריפת אש גופיה דבודאי היא מלאכה רק דאמרינן דהוי כאילו דלק מאליה והמלאכ' העיקרית נעשית בתחלת ההדלקה בזה שפיר אמרינן כיון דעכ"פ מה שדולק בשבת ע"י כחו של ההדלקה הראשונ' היא נדלקת והולכת אם כן לא גרע מאם היה משליכה לכלבים וכדומה שאינו עושה שום מלאכה אפ"ה כל שמבערה מן העולם חשוב מלאכה ומכ"ש בזה דהמלאכ' נעשית רק דאינו עושה כעת ההדלקה ונחשב מתחלת ההדלקה אבל הביעור מן העולם נעשה בשבת ואסור וז"ב כשמש. ומעתה הן הן דברי הירושלמי דבשבת כתיב לא תעשה כל מלאכ' וא"כ המלאכה נעשית מאליה דנחשב כאילו עשה המלאכה בתחלתו ומה שדולק והולך מאליה בא אבל כאן התור' אמרה אין שורפין את הקדשים ביו"ט והרי בשריפת קדשים התורה חשבה למלאכה וא"כ כל מה שדולק והולך הכל למלאכה יחשב וז"ב מאוד. איברא דלפ"ז יקשה היאך דולק בחנוכה בע"ש נר חנוכה הא כיון דקי"ל כבתה זקוק לה וא"כ ע"כ אין די בהדלקה הראשונ' להיות נחשב כאלו כבר עשה כל המעש' דהא בעינן שיהי' דלוק והולך כל השיעור ואף אם כבתה זקוק לה ואם כן היאך מדליק בע"ש וכבר הארכתי בזה בתשוב' אחת והוכחתי שיטת התה"ד סי' ק"ג וש"ע סי' תרע"ג סעיף ג' דבע"ש כל דהוה עכ"פ הכשר מצוה א"צ להדליק שנית בשכבתה דההכשר מצוה חשוב כמו מצוה ואם כן שוב הוה כאלו נדלקה כולו בעת ההכשר מצוה ואם כן אתי שפיר. ובזה מיושב היטב קושית התוס' בשבת דף כ"א בהא דאמרו דקסבר כבתה זקוק לה ואסור להשתמש לאורה והקשו בתוס' דלמא סבר מותר להשתמש לאורה ואסור משום דכבתה זקוק לה ולפמ"ש בשבת א"א לומר כן דאם כן האיך שרי להדליק כלל נר חנוכה בע"ש אם זקוק לה שתהי' דלוקה והולכת בשבת עצמו. ומעתה דברי הבה"ג מיושבים דלכך מדליק קודם הדלקת נר שבת דהדלקת נר שבת ע"כ דמחשבינן שכבר נדלק כלו בע"ש ואם כן כבר קבל שבת דאל"כ אינו דולק בשבת עצמו כלל והיה צריך לחזור ולהדליקה ושוב היה אסור שתהי' דלוקה והולכת דאשו משום חציו וע"כ דהוי כאילו הודלקה כלה בע"ש וכבר קיבל שבת ואיך ידליק נר חנוכה וע"כ ידליק מקודם ובע"ש לכ"ע אין זקוק להדליקה שנית ואם כן שפיר מדליק נר חנוכה קודם ואח"כ מדליק נר שבת והנה המהרי"ט והפ"י הקשו דלמה פסול שמן שריפה בחנוכה בחול דבזה ל"ש שום דבר וכבר הארכתי בזה בשם הרבה האחרונים ליישב דאין מדליקין בשמן שריפה בלילה כדאמר בירושלמי הנ"ל כשם שאין שורפין קדשי' בלילה והארכתי בזה בחידושי להלכות חנוכה והנה באמת צריך ביאור דהא מדליק קודם לילה וצ"ל דבשמן שריפה אסור להדליק אף מע"ש דהתור' אחשביה לשריפת' וכמ"ש א"כ גם מה שדלוקה מאליה ג"כ אסור ובאמת אם נימא כמ"ד בירושלמי שם דמותר להדליק בשמן שריפה בע"ש ודולקת והולכת כל השבת ולא ס"ל הסברא שכתבתי צריך לומר דמכל מקום אין מדליקין בשמן שריפה בחנוכה בחול דאף דמדליק מבעוד יום מ"מ כיון דבחול כבתה זקוק לה שוב אסור דהרי צריך לחזור ולהדליק בלילה וזה אסור. ולפ"ז בע"ש דהוכחתי דא"צ לחזור ולהדליקה דחשוב כמו הכשר מצוה כיון דא"א בענין אחר ואם כן פשיטא דלא שייך החשש בשמן שריפה. ובזה מיושב הקושיא של התוס' שנית דלכך הוצרך לומר בשבת החשש דמותר להשתמש לאורה דאל"כ יקשה דהא פסל כל השמנים ושמן שריפה בכלל וזה בודאי ליכא שום חשש וכמ"ש ודו"ק היטב. ובאמת אם נימא דכבתה זקוק לה ל"מ ההדלקה ע"י עכו"ם גם כן ואם כן אי אפשר בשום אופן בשבת וע"כ דכבתה אין זקוק לה בע"ש וכמ"ש ודו"ק היטב כי יש להאריך בזה אבל כבר הארכתי בזה לחידושי בהלכות חנוכה ע"כ דברי מעטים ואף אם בכל שמנים נימא דלא פלוג כיון דבחול אסור להדליק אף בשבת בלא כבתה זקוק לה מכל מקום גזרו אטו חול אבל בשמן שריפה דמצד גוף ההדלקה ליכא שום חשש רק דאין שורפין קדשים בלילה ואף דהוא ידליק מבעוד יום מכל מקום כיון דחייב להיות זקוק לה הוה כמדליקה בלילה אבל עכ"פ בשבת דאי אפשר לומר שחשוב כמדליקה בלילה דאסור משום שבת וכמ"ש הנימוק"י ואם כן ע"כ דאין זקוק לה וא"כ פשיטא דהיה מותר ולכך הוכרח ליתן טעם משום דמותר להשתמש לאורה ואיכא חשש הטיה. ומיושב היטב קושית התוס' ודו"ק היטב. ובמ"ש יש ליישב ראיית הרשב"א שנשאל ע"ד אם מצא חמץ ביו"ט אם מותר לשרפו ביו"ט אי אמרינן מתוך או דלמא כיון דאפשר לבערו מעי"ט לא שייך מתוך והשיב הרשב"א דמותר והביא ראיה מהא דאמרו בירושלמי שבת הנ"ל דמהו להניח את החמץ במדורת האור והשיב מאן דיליף מנותר אסור ומאן דלא יליף מנותר מותר והא ע"כ מוכח דמותר לשרוף אף ביו"ט דאל"כ גם עיו"ט אסור כמו שאסרו להדליק האור בע"ש בקדשים ע"ש ולפמ"ש יש ליישב דאם לא יליף מנותר ואם כן ביעור חמץ בכל דבר ואם כן שפיר מותר לשרפו עיו"ט דלא שייך לומר דאחשביה לשריפת קדשים דהרי רש"י כתב בהדיא בפסחים בדף ה' דכל דביעור חמץ בשאר דבר יכול ליתן לכלבו ובאמת הפ"י הקשה דנימא דאחשביה רחמנא כיון דהתור' אצרכיה להשביתו וכמה דברים שנאמרו בזה בפ"י וצל"ח ובנו"ב וגם אני הארכתי בזה בכמה אופנים עכ"פ היה מותר בעיו"ט לשרפו דלא שייך אחשביה ויש להאריך בזה ולא נפניתי כעת דיש לדחות גם סברת הרשב"א מרש"י הנ"ל ודו"ק: