שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן כ״ג (ג׳)

והנה במ"ש למעלה בשם הט"ז סי' ת"ר דל"מ קבלת שבת לענין דבר מצוה דהוי כמו קבלה בטעות דאדעתא שיבטל המצוה לא קיבל והוה קבלה בטעות כעת ראיתי דיש לכאורה סתירה לדבריו מהא דקי"ל בסי' תרע"ט דמדליק תחלה נר חנוכה ואח"כ נר שבת דאם ידליק תחלה נר של שבת הרי קיבל שבת ושוב אסור להדליק ולא נימא דזה הוה קבלה בטעות דהא צריך לקיים מצות הדלקה של חנוכה. אך באמת יש לדחות דשם כתבו שידליק של חנוכה תחלה דאם ידליק של שבת בראשונה והיינו דירצה לקבל שבת בראשונה שוב לא יהיה רשאי להדליק ואף דכתב הט"ז שם דאף קבלה בפירוש ל"מ דהו"ל כנשבע לבטל דבר מצוה דל"מ באמת הא קי"ל בסי' רל"ט ביו"ד דהנשבע שלא להדליק נר חנוכה מועיל שבועתו ע"ש ואף דבאמת צ"ע לפמ"ש הלבוש הובא בש"ך ביו"ד סי' רט"ו דדבר שיש לו עיקר בתורה לא חל השבועה. וכבר נודע מ"ש הרמב"ן בפ' בהעלתך בשם המדרש דהקב"ה רמז לנר חנוכה בתורה וצ"ל דמכל מקום לא מקרי בשביל זה עיקרו מן התורה עכ"פ יהיה איך שיהי' אין לדחות דברי הט"ז בשביל זה ומה שהאריך הט"ז שם לחלק מסי' ת"ב דשם הוא רק לחומרא ולא לקולא כפי הנרא' לא נזכר בעת ההיא מהתה"ד סי' רמ"ח דמשם מקור הדין בסי' ת"ב ביו"ד שם וראיתי שם דרצה לחלק בשם גדול אחד דזה אינו רק סניף ליום שלאחריו ואינו עצומו של יום ע"ש ומזה ראיה ברורה למ"ש לעיל דאף דקבל שבת מכל מקום לא בשביל זה מקרי לילה ודו"ק היטב שם ותמצא שכן הוא ואח"כ מחלק התה"ד בין דבר שנולד הספק בידי שמים בין שנפל הספק בידי אדם ולכאורה רציתי לומר דבנדון דהט"ז שם שהובא השופר אח"כ הוה כמו בידי שמים אבל באמת אחר העיון שם משמע דזה מקרי בידי אדם כמו המגיד שמועות אבלות שדעת תה"ד שם דהוה בידי אדם דבידו להקדים או לאחר והוא הדין כאן היה בידו להקדים ביאתן ועכ"פ דברי הט"ז שם אינם מוכרחים. והנה במ"ש למעלה בשם התוס' בעירובין דלא גזרו על הטבל רק בלילה ידוע וניכרת צ"ע מהא דאמרו בפסחים דף ק"ה כשם שהשבת קובעת למעשר כך קובעת לקידוש ופירש הרי"ף וכ"נ מפירש"י דבין השמשות קובעת למעשר כמ"ש הרי"ף בהדיא והרז"ה חולק וע"ש בר"ן עכ"פ מדברי הרז"ה שם גם כן נרא' שעכ"פ בחשיכה תיכף בהתחלה קובעת ומדברי התוס' לא נראה כן ואולי יפרשו התוס' כפירשב"ם בפסחים שם אבל עכ"פ גם להרשב"ם משמע דקובעת משחשיכה ולא בעינן שיהי' לילה ידוע וניכרת וצע"ג: