ובזה נלפענ"ד ליישב הא דאמרו בכתובות דף למ"ד ע"ב גבי זר שאכל תרומה מדאגבהה קניא מתחייב בנפשו לא הוה עד שעת תשלומין והקשו ע"ז רבים וכן שלימים דהא איכא נ"מ בנתייקר אח"כ וא"כ בתברא או שתיה משלם כדהשתא ואם כן לענין היוקרא שוב המיתה פוטרתו דקלב"מ וכבר כתבתי בזה בתשובה אחת ליישב. ולפמ"ש י"ל כיון דכל הטעם דתברא ושתיה משלם כדהשתא הוא משום דחייב כשואל שלא מדעת דאין הבעלים נהנים דגם להם היה שוה. והנה המעיין בסוגיא דכתובות שם יראה דכל דמצי להדר כבר נתחייב ועיקר הפלוגתא אי תחב לו חברו כל כך עד שלא יכול להחזיר רק ע"י הדחק ואם כן גם בשאכל מעצמו כ"ז דמצי לאהדורי נתחייב כבר בממון ולא משכחת לה רק בשנתייקר בעת שא"י לאהדורי רק ע"י הדחק ואז נמאס ואפ"ה מגלגלין עליו את הכל כמ"ש התוס' שם וא"כ עכ"פ נהנה המשאיל יותר מהשואל כעת בזה דאם היה מחזיר לו לא היה שוה כ"כ כמו השתא ובכה"ג לא נעשה שואל שלא מדעת וכמ"ש ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן כ״ב (ז׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.