ובאמת גדולה מזו מצינו שחידש בשו"ת לחם רב להגאון מוהר"א דיביטין בשותפין דקי"ל דהוה שמירה בבעלים אם שינה בשותפות דקי"ל דהפסד לעצמו דשוב לא מקרי שמירה בבעלים ובתשובה הארכתי בזה אם כן מכ"ש כששלח יד בבעלים דחייב באונסין בשואל דכבר כלתה שמירתו ולא מקרי בבעלים. אחר כמה שנים מצאתי בנימוק"י פ"ג דבב"מ גבי משנה דייחד לה מקום וכו' שכתב להקשות דאיך נקרא שואל שלא מדעת הבעלים גזלן הא בעינן בשואל שלא מדעת שיהי' כל הנאה שלו וכדאיתא לקמן וכאן לאו כל הנאה שלו שהרי גם לבעלים יש הנאה שהוא כמו שהיה וכתב כיון שכלתה שמירתו הרי כל הנאה שלו ואין לבעלים שום הנאה בשמירתו ע"ש הרי בהדיא דכל שהוא שואל שלא מדעת כלתה שמירתו וא"כ הוא הדין בזה דעכ"פ כלתה שמירתו כל ששלח יד וא"כ לא שייך שמירה בבעלים וז"ב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן כ״ב (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.