שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן כ״א (ה׳)

ובזה יש ליישב דברי הב"ח הנ"ל דבכל אותן הבעיות שלא חסם בידים רק שבא מאליו ובזה שפיר אין אתה יכול לדון על שעת משיכה דהא הוא לא חייב עצמו רק כשידוש לא יחסום אותה אבל לא כשנחסם מעצמו ואם כן כיון דעיקר החיוב לא בא ממה שחייב עצמו רק מה שיחייבו אותו ב"ד דהוה כחסם ובזה שייך קלב"מ וע"ד שכתבתי למעלה ויומתק יותר לפמ"ש הקדמונים בב"ק דף ע' ע"ב גבי רבא אמר אתנן אסרה תורה וכו' ודחה בשיטה מקובצת בשם המאירי שהסכימו רבני צרפת דכל שהחיוב בא מאליו מה שחייב עצמו בזה הוה כמקח וזה לא הוה פטור משום קלב"מ וגם בלא תחסום שייך כן דבודאי חייב עצמו כן כדי שלא יעבור על בל תחסום ע"ש ות"ל קיימתי כן מסברא דנפשאי ואם כן י"ל דאף למה דנרא' משיטה מקובצת דגם בזה נחלקו הקדמוני' דאפ"ה מפטר משום קלב"מ מ"מ כל שנתחייב משעת משיכה ודאי לא שייך קלב"מ ודו"ק. ובזה מיושב מה שהקש' הב"י בבדק הבית סי' ש"מ דלשיטת הרא"ש ודעימי' דמשעה שנסתלקו הבעלי' חייב בשמירתן אם כן למה קאמר משעת משיכה ולא משעת סילוק ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דלענין מה שחייב עצמו מדעתי' דנפשיה זה לא בא עד שעת משיכה דמשעת סילוק ניהו דחייב בשמירתה אבל בודאי יהי' יכול לתת לה מזונות קלים ועיקר החיוב בא בשעת משיכה דעד הנה היו יכולין לחזור שניהם דבזה מודה גם הרא"ש וסייעתו. וגם בלא"ה נרא' דהנה מה שתלוי חיוב מזונות בשעת משיכה כפי הנרא' כיון דנתחייב באחריות ממילא חייב במזונות וכן נרא' מהב"י ובאחריות מודה הרא"ש וסייעתו דיכולין לחזור עד שעת משיכה ועיין בסי' ש"ז ס"ב ואם כן לכך נקיט משעת משיכה ודו"ק. ועכ"פ מלשון הקדמונים שהבאתי שנחלקו אם כשאדם מחייב עצמו אם שייך גם בזה קלב"מ או לא דהב"ד אינם מחייבין אותו רק מה שחייב עצמו נ"ל ברור דאף אם נימא דהוא יכול לפטור משום קלב"מ עכ"פ לצאת ידי שמים ודאי חייב דניהו דאין הב"ד יכול לחייבו דהוה כשתי רשעיות אבל מכל מקום ראוי לעמוד בדיבורו אף שנפטר מן הדין דסוף סוף הוא חייב עצמו כן ומידי דהוה בדשלב"ל וכדומה דקי"ל דכל שבא לעולם ניהו דיכול לפטור עצמו דלא נתחייב מכל מקום ראוי לעמוד בדיבורו מכ"ש בזה דבאמת חייב עצמו בדבר שבא לעולם ורק דמצד אחר בא לו הפטור משום קלב"מ עכ"פ הוא ראוי לעמוד בדיבורו. וזה נ"ל שהיא כוונת הר"ד שהביא הר"ן בחידושיו לסנהדרין דף ע"ב דמחלק דאתנן מהראוי לקיים דיבורו אף שלא נתחייב מצד הדין והיינו משום דעכ"פ הוא עשה כן וחייב עצמו כן אבל בדברים דקננהו בדמים מפטר אף לצאת י"ש ע"ש: