שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן כ״א (י״ג)

והנה בהא דאמרו אתנן אסרה תורה ואפילו בא על אמו כתב בשיטה בשם הראב"ד שכתב בשם מ"מ דהוא משום דאמרו אתני על נפשי' למיתן לה אתנן וב"ד לא מחייב לי' אלא מה דהוא חייב על נפשי' ולכך לא שייך קלב"מ וע"ז הקשה הראב"ד תרי קושיות דאם כן גבי חסימה דהוא לא אתני על נפשי' אם כן מ"ט דלא אמרינן קלב"מ ועוד זה גופא מנ"ל דמחייב לי' ב"ד ע"ז שחייב עצמו וגם אם הדין כן למה צריך להמשל מאתנן ע"ש ולפענ"ד ל"ק דבאמת הא דקלב"מ היא מכדי רשעתו והיינו דהב"ד לא יוכלו לחייבו רק משום רשעה אחת ולפ"ז זהו בכל קלב"מ דמחייבינן ליה על מה שעשה רשעה אמרינן דדי שנקנוס אותו ברשעה אחת אבל מה שזה מחייב עצמו שיהי' כן הא אדם יכול לחייב עצמו במאה מנה ומחוייב לקיים דיבורו ונקרא חוסר אמנה ואם כן מה שייך לומר כדי רשעתו אטו אנן מחייבינן ליה על שעשה רשעה אנן מחייבינן לי' לקיים דיבורו ואטו אם יתחייב מלקות ויודה לחבירו במאה מנה אטו לא יתחייב בשביל זה לחייב מלקות וכמו כן כאן מה שחייב עצמו וע"ז לא פטרו שום מלקות ובאמת הוא מחויב לקיים דיבורו ואף שהיה יכול לחזור אבל אנן לא נוכל לפסוק שיחזור בו ואם כן כל זמן שלא חזר בו הב"ד אומרים לו לשלם מה שחייב עצמו ויתכן יותר דמה שחייב עצמו זה אינו מקרי תשלומין בשביל רשע אתי רק שמשלם מה שהבטיח לחברו וז"ב מאוד: