שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן כ״א (י׳)

ובגוף דברי הש"ך שכתב דבזה"ז הוה כלא התרו בו והוה כחייבי מלקות שוגגין הנה לכאור' לפמ"ש בקונטרס מהרלב"ח דגם בזה"ז אם יסמכו לאחד מהחכמים כל חכמי ישראל יש לו דין סמוך אם כן גם עתה לא מקרי חייבי מלקות שוגגין דהא יוכל להיות שחייב מלקות ובכה"ג שוב לוקה ואינו משלם וכן מצאתי סברא זו בספר גאון צבי על חו"מ סי' א' שהקשה על הרמ"א דכתב דעדים זוממין שהעידו והוזמו וכבר שלם זה דחייבים לשלם מדינא דגרמי והקשה לפמ"ש הב"ח סי' של"ח דבזה"ז גם כן כל שחייב מלקות פטור מלשלם משום קלב"מ אם כן ניהו דבעדים זוממין גלי קרא דממונא משלם היינו מה שחייב משום הזמה אבל מה שחייבין משום דינא דגרמי בזה שוב המלקות פוטרם אף בזמן הזה והקשה שם בהג"ה על הש"ך דכתב דהו"ל חייבי מלקות שוגגין דהא גם בזה"ז משכחת שיסמוך ע"פ הסכמת חכמי א"י ולפענ"ד אינו נרא' סברא זו דאם כן ישתנה דיני תורה בין ארץ ישראל לחוצה לארץ וגם בא"י גופא מי שיהי' סמוך אם יבא הדין לפניו יפסוק דחייב מלקות ומי שאינו סמוך יחייב ממון וזה אי אפשר לחלק דברי תורה וא"ל דבשביל אחד דיהיה סמוך לא שכיח כלל שע"פ הרוב בודאי לא יסכימו בהסכמתו ופוק חזי מה קרה להרב מהריב"רב שרצו לסמוך אותו מה הגיע אליהם מהרב מהרלב"ח וסייעתו ויהיה עי"ז מקרי בן מלקות וקלב"מ ומסתברא כהש"ך דהוה כאלו לא התרו. ובלא"ה נרא' דהדבר תלוי במחלוקת דבשו"ת חוט השני סי' י"ד נרא' דבמלקות לא בעי שיתיר עצמו למלקות וכ"כ בתומים סי' ל"ח. ובאמת הלח"מ פי"ב מסנהדרין מבואר דגם במלקות בעי שיתיר עצמו למיתה ואני כתבתי בגליון הרמב"ם שלי דמצאתי בספר להרב כנה"ג על מס' סנהדרין דהביא בדף פ"א בשם המאירי שכתב בשם הגאונים דלא בעי שיתיר עצמו למלקות רק בהסכנה לבד סגי והוא כתב דבעי שיתיר עצמו למיתה ואני כתבתי שם דגם מהש"ס משמע דבעי שיתיר עצמו למלקות בפירוש דהרי אמרי דלכך אסורין מחלקין משום דהתיר עצמו בפירוש ע"ש וא"כ עכ"פ לכ"ע בעי שיתיר עצמו למלקות עכ"פ והרי כעת לא היו סמוכין ניהו שיוכלו להסתמך עכ"פ כעת עשה העבירה לא התיר עצמו וכ"כ בגאון צבי סברא זו ע"ש: