שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ב׳ (ט׳)

והנה בהא דכתבו התוס' דהומ"ל מעשר שני בגבולין ואליבא דכ"ע דמוכח בפרק חלק שהיא ממון גבוה באמת התוספות בקידושין כתבו בדף נ"ג להיפך דמוכח מדברי הש"ס שם דף נ"ד דלר"י ממון הדיוט היא אף בגבולין דהרי אמרו שם דהפודה מעשר שני מוסיף חומש בין שהוא שלו או שנתן לו במתנה מני אילימא ר"מ מי מצי יהיב לי' במתנה והאמר מעשר שני ממון גבוה היא אלא לאו ר"י הרי דלר"י גם בגבולין ממון הדיוט היא דהרי פדיו אינו רק בגבולין ע"ש ועל זה כתבו דהך דחלק היא רק לענין שלא יתחייב בחלה כיון דאין ראוי שם לאכול ובאמת שכ"כ רש"י בסנהדרין שם שני פירושים בזה ועיין מהרש"ל ומהרש"א בסוכה שם ולכאורה צריך להבין דלמה לא יתחייב בחלה הואיל ויכול לפדותו ועיין בתוס' בפסחים דף מ"ז ד"ה הואיל שהקשו דלימא הואיל ואי בעי מתשיל וכתבו כיון דכתיב לה' הוה של גבוה ע"ש וזה דוקא שם אבל כאן דמעשר שני ממון הדיוט לר"י בגבולין רק משום דאינו ראוי לאכילה הא כל דיפדה יהיה ראוי לאכילה שם וגם הואיל ואי בעי פריק אמרינן כמ"ש התוס' שם ותירוצם שם לא שייך בזה והיא קושיא גדולה וצ"ל דרב חסדא לשיטתו דלא ס"ל הואיל. מיהו אכתי קשה הא אמרו בפסחים דף ס"ב דדוקא לקולא לא אמרינן הואיל לר"ח משא"כ לחומרא ס"ל הואיל ואם כן אמאי לא יתחייב בחלה משום הואיל והיא קושיא נפלאה. אך לפענ"ד היה נראה דבר חדש דלענין חלה דכתיב ראשית עריסותיכם ואינו חייב בחלה רק כשהיה ראוי בשעת גלגול העיסה אם כן לא שייך דניהו דהיה יכול לפדותו והרי באמת עכ"פ מחוסר ממונא וניהו דל"ח מחוסר לשיטת התוס' ודעת הר"ן אינו כן אבל עכ"פ לא גרע מאילו היה בשעת גלגול פטור מחלה ואח"כ נתחייב וא"כ ניהו דהיה יכול לפדותו עכ"פ בעת גלגולו לא היה ראוי לאכול כבר נפטר וכן ביאר רש"י בהדיא בסנהדרין שם דעיקר הפטור היא כיון דנפטר בשעת גלגול וא"כ בכה"ג לא שייך הואיל כנלפע"ד ברור: