שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ב׳ (ג׳)

אמנם לפע"ד נראה כיון דעכ"פ אם לא מכר לנכרי מצוה לשורפו לקיים מצות תשביתו ואם כן ניהו דעכ"פ יכול ליתנו לכלבו אבל עכ"פ אם שרפו קיים המצוה אם כן שוב מצות לאו להנות נתנו ואף דמסיקו תחת תבשילו ונהנה זהו שוב לא אסור דאף דהנאת הגוף בהדי מצותו אסור להרבה פוסקים מ"מ זהו אינו הנאה של כילוי דמה שנהנה בהסקה כיון דבגוף הסקה צריך לקיים המצוה שוב אינו הנאה של כילוי ודו"ק. והנה לפענ"ד היה נראה ברור דאיסור הנאה של כילוי בתרומה ובטבל תלוי זה בזה דאם נימא דבטבל אסור מה"ת גם בתרומה אסור מן התורה ואם אינו רק מדרבנן גם בתרומה אינו רק מדרבנן משום דלפענ"ד מה דאסור בטבל הנאה של כילוי היא בשביל חלק התרומה דמעורב בכל הטבל ואם כן ממילא תלוי זה בזה דאם נימא דבתרומה אינו רק מדרבנן ממילא גם בטבל אינו רק מדרבנן ולכך להר"ש דס"ל דבתרומה מדרבנן היא גם בטבל אינו רק מדרבנן כמו שצדד הר"ש. אבל לשיטת התוס' גם בטבל גם בתרומה מן התורה היא. ובזה נראה לפענ"ד דלכך בטבל של חמץ מותר להדליק דכיון דעיקר איסור בטבל היא בשביל דדרשינן שתי תרומות והיינו דעיקר היא בשביל חלק התרומה המעורב בו ואסור לכלות חלקו של כהן והו"ל כגזל של השבט דאסור. ולפ"ז בחמץ דמצוה עכ"פ לשרוף אם כן שוב בטל חלק של התרומה בהרוב של טבל חולין ושוב מותר לכלות לקיים מצות שריפה. וגדולה מזו מצינו בבה"ז בזבחים דף ע"ב שכתב דכל דמצוה להמית תלינן דזהו האיסור ע"ש מ"ש ליישב דברי הרמב"ם דאף דלא תלינן דהך דאיסורא נפיל שמצוה להמית מותר לבטל ולומר דזהו שמת ע"ש ומכ"ש בזה דכבר מעורב ולכך מותר להדליק. וא"ל דממונא לא בטיל דהא ממון שאין לו תובעין אמרו בביצה דף ל"ח דגם ממונא בטל ומכל שכן בזה דאסור מצד חמץ ורק בהטיה מותר דפשיטא דנתבטל ומותר להדליק: