ובגוף קושית הר"א מטוך שהביא המלמ"ל דהיאך שייך לחייב עדים זוממין במה שהפסידו אותו הא הוה ריבי' לפענ"ד לא קשה מידי דהא משכחת לה שעשה עסקא עמו ואם כן בכלות הזמן יכולין לחזור בם ואם כן שפיר הפסידו דאם היה הזמן עד שלשים יום היה בטל העסק ובאמת עשה העסק עמו עד עשרה שנים וכדומה היתירים. ומזה ראיה למ"ש בהגהת מיימוני לספר משפטים סי' י"ב דבעסקא פלגא מלוה משמט דהרי הש"ס פריך דלעשר שנים שביעית משמט ע"ש ודו"ק. ובלאו הכי י"ל דהרי בלא"ה הקשה בריטב"א במכות דהרי מבטל כיסו של חבירו פטור ע"ש ובקצה"ח סי' ע"ג ס"ק א' כתב דאין בזה משום מבטל כיסו של חבירו והדבר מבואר בריטב"א להיפוך אך נראה לפמ"ש המגדול עוז והכ"מ פרק כ"א מעדות דעדים זוממין חייבין גם על שגרמו היזק דהיה יכול לתפוס ולפי זה מבטל כיסו של חבירו אינו רק גרמא ופטור אבל לצאת ידי שמים חייב ואם תפס לא מפקינן מיניה ועיין קצות החושן ריש סי' כ"ח ובמלמ"ל ושפיר העדים חייבין ולפי זה ריבית לא הוה דהא פטור בדיני אדם רק מה שהפסידו איבעי לצאת ידי שמים ולצי"ש ודאי חייב ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן י״ט (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.