שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן י״ח (ג׳)

שוב מצאתי בשו"ת חוט השני סי' מ"ג דכתב דאשה שערבה בעד אחרים והיה לה ריוח בדבר דחייבת לשלם אף שלא ידע הבעל מזה כמו בלוותה בעצמה ע"ש. ומצאתי בב"ש סי' ק"ב ס"ק ח' שכתב בשם מהרי"ל דלכ"ע אם היא נושאת ונותנת בתוך הבית ובא המעות לידה דחייבת מדין ערב וכתב הב"ש לפ"ז אפילו הוא מוקדם ויש קרקע חייבת לשלם אע"ג דבח"ה ס"ס צ"ו פסק בנושאת בבית וחייבת לאחר אין צריך הבעל לשלם עבורה שם לא בא המעות ליד הבעל רק לידה ודבריו תמוהין דמה מועיל מה שבא המעות לידה מכל מקום במה נעשית ערבית וכבר תמה בזה הבית מאיר שם והנרא' בזה עפמ"ש הבית מאיר שם במאמר המוסגר ואין לדמותו לשותף דקי"ל בחו"מ סי' ע"ז דנעשו ערבין דאם כן למה הוצרך הראב"ן לחייב להבעל משום תקנת השוק הא הבעל חשוב שותף להתערב בשביל הלואת אשתו ע"ש ואני אומר שזה תדע מכח קושיא דבאמת היא גופה קשיא למה לא תהיה ערבית ומכ"ש הבעל להאשה ודאי שהן שותפין ונעשה ערב ובאמת הניח שם במשא על הראב"ן אך לפענ"ד נראה דבאמת מבואר בחו"מ סי' ע"ז ס"ב דבעינן דוקא שהוא מודה שמה שלוה היה לצורך השותפות וגם שיהיה ממון בשותפות ע"ש בסמ"ע וש"ך שהם האריכו בזה ולפ"ז בבעל אף שהוא שותף אבל אינו מחוייב לשלם בעד אשתו כל שאומר שלא הגיע לשותפות דבר ואין ממון ידוע שהיא מהשותפות דהכל של בעל וכל מה שקנתה אשה קנה בעל עכ"פ אין ממון ידוע בהשותפות ואם כן הוצרך לבא מכח תקנת השוק אבל האשה בעד הבעל היא מקרי שותף וחייבת לשלם וא"ל דהיא תאמר שלא בא לידה לזה אמר אם היא נושאת ונותנת בבית ובא המעות לידה שוב חייבת לשלם מכח ערב וז"ב כשמש. איברא דצריך להבין גוף הדין דהשותף נתחייב כל שמודה שבא לצורך השותפות והא ניהו דמודה מכל מקום הוה כערב שלא בשעת מתן מעות שלא על אמונתו הלוהו רק על השותף ותדע שאם לא היה מודה לא היה חייב לשלם. אך באמת אחר העיון הדבר נכון ומכאן מוכח דינו של המהרי"ו דאם היו מעות הלוה ביד הערב משתעבד בכל ענין אף שלא בשעת מתן מעות וכן קבע הרמ"א בחו"מ סי' קכ"ט סעיף ג' בהג"ה ואם כן כאן בשעה שנעשה ערב דהיינו כשמודה שהיא שותף ובא לצורך השותפות ומכ"ש כשיש מעות השותפות אם כן הרי נעשה ערב והיה לו מעות הלוה בידו בשעה שערב נעשה ערב אם כן בשותף שבא לצורך השותף אם כן היה לו המעות של לוה בידו דמה שהיא שותפות בחזקת שניהן ואם כן שפיר נתערב והש"ך שם ס"ק יו"ד השיג על הד"מ דמה בכך שהיה לו מעות של הלוה סוף סוף במה נשתעבד ולפענ"ד ראיה ברורה מהך דשותפין שנעשו ערבין זה לזה ומ"ש הש"ך ראיה מסי' קכ"ו ס"ק י"א בסמ"ע המעיין שם יראה דאין ראיה דבשעה שנעשה ערב לא היה לו מעות בידו ע"ש וראיתי בתומים שם שהביא גם כן ראיות דאין חילוק אף אם היה המעות בידו לא נעשה ערב שאם לא כן יקשה קושית הריטב"א פרק האיש מקדש למה תקנו מעמד שלשתן הא בלא"ה אין הנמחה יכול לחזור בו דנעש' ערב שלו דאף דיכול לחזור בו ולגבות מיד הממחה וכמ"ש הריטב"א מ"מ לא גרע מערב שלא בשעת מתן מעות ודבריו תמוהין לפענ"ד דכל שלא נפטר הממחה מה עשה לו הנמחה וניהו שקיבל עליו ליתן אבל לא הוה ערב שלו דבעינן שיקבל ערבות בפירוש ובפרט כשיש לו לגבות מן הממחה לא יוכל לגבות מן הערב וגם תמוה דאם לא יהיה מעמד שלשתן קונה א"כ לא נתחייב הממחה ואיך שייך ערב במקום שאין לוה ועיין ש"ך סי' קכ"ו ס"ק ל"ח מ"ש על הריטב"א ואני אומר אף דנימא שלא כדבריו ונעשה ערב שלו אף שהיה יכול לחזור מכל מקום ענין ערבות ל"ש רק במקום שיש לוה אבל כאן הלוה לא נתחייב לשלם רק בשביל שחייב לו מכבר אבל במה נעשה ערב בשבילו כיון שלא היה בשעת מתן מעות ואף דהיה לו בידו מכל מקום במה נתחייב הערב הא גם הלוה לא נתחייב כעת ולא קנה זה כעת ואם כן הוא לא נעשה ערב וע"כ לפענ"ד הדין של הרמ"א אמת ובאמת שגם מצד הסברא הדין נכון דכל דהיה לו בידו לא מקרי אסמכתא כל כך דחשב כיון דבאמת יש בידו מעות בודאי ישלם כשלא יהיה להלוה וע"כ דברי הרמ"א והב"ש נכוני' ומיושב כל קושיות התומים והב"מ שם. ועכ"פ זכינו לדין שעכ"פ באשה הנושאת ונותנת בתוך הבית כמו נשים הסוחרות בזמנינו דנודע שבאה לצורך הבעל פשיטא דחייבת מכח שותף וכמ"ש ודו"ק: