שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן י״ז (ז׳)

ודרך אגב אכתוב במה דהקשה הקצה"ח סי' ל"ט ס"ק א' דלמה בפריעת בעל חוב מצוה וכן בצדקה דהוה נמי מצוה יורדין לנכסיו. ובריבית קי"ל דמכין אותו עד שתצא נפשו להחזיר הריבית אבל לא נחתינן לנכסיה והא עיקר מה שיורדין לנכסיו כתב הרמב"ן בסוף ג"פ דהוא משום דכיון דיכולין לכופו עד שתצא נפשו למה יכופו אותו להכותו ברור לו מיתה יפה דהיינו לירד לנכסים וא"כ גבי ריבית נמי. והנה לכאורה רציתי לומר דבאמת כבר נודע מ"ש הרמב"ם בטעם דכופין עד שיאמר רוצה אני דאף דגם זה אונס מקרי משום דע"י היסורים בודאי מתחרט בלב שלם ולפ"ז בשלמא פריעת בעל חוב מצוה או צדקה דבודאי ל"צ שיתרצה בלב שלם דהא גם אם לא ירצה סוף סוף זה קבל חובו או שקבל צדקה ומה אכפת לן במה שיכפהו במכות או בממון הא מכל מקום עיקר התכלית שהלוה יקבל המעות ואם כן כבר קיים המצוה במה שיורדין לנכסיו אבל בריבית שבאמת גם הלוה עובר ורק שהתורה קנסה מי שאיסור בידו כדאמרו בקידושין דף נ"ו מסתבר' כל היכא דאיכא איסורא גביה התם קנסינן וא"כ לפ"ז מה מהני מה שיורדין לנכסיו הא באמת הלוה נתן לו מדעתו רק דהתורה אזהרה שישיב ומה"ט אין היורשים חייבין דלדידיה אזהרה וא"כ כל שלא יהי' מדעתו לא מועיל ולכך כופין אותו עד שתצא נפשו ואז בודאי יתרצה בלב שלם וזה עיקר כוונת התורה ומה מועיל אם ניתן לו הקולא שנרד לנכסיו והא סוף סוף לא נתקיים כוונת התורה דאטו בשביל הלוה עשתה התורה הא גם הוא פשע ורק מי שאסור לו אצלו אותו קנסינן אבל כל שלדידיה אזהר רחמנא כל שאינו מתרצ' להחזיר לא נתקיים מצות התורה ודו"ק היטב כי היא הערה חדשה. וגם י"ל דלמה יעשו הב"ד מצוה שמוטלת עליו לעשות ומצוה בו בעצמו בלי הב"ד משא"כ פריעת ב"ח וצדקה דעיקר המצוה מפאת המקבל משא"כ כאן ודו"ק. ולפענ"ד נראה דטעמם של הגאונים דל"מ מחילה בריבית דכל מחילה שייך בדבר שהיא שלו ומועיל מחילתו אבל כאן אטו מגיע לו איזה דבר והרי באמת נתן לו מדעתו ואם כן מה לו ללוה בזה הא מצדו נתן לו במתנה רק שהתורה אסרתו על המלוה וא"כ מה ענין מחילת הלוה לזה וז"ב וסברת הרמב"ם כיון דהב"ד פסקו להחזיר והמלוה רוצה להחזיר אם כן שוב מועיל מחילה דהוי ליה ממונו של לוה דהא רוצה להחזיר והב"ד פוסקים דכופין אותו להחזיר וגם המלוה רוצה להחזיר שוב הו"ל דבר שברשותו דפקדון כל דלא כפריה הוי ליה ברשותו של המפקיד והוא הדין בזה וגם בגזילה כל דרוצה להחזיר הו"ל ברשותו והוא הדין בזה. עוד נלפענ"ד בסברת הגאונים דדוקא בגזל שהגזלן עשה איסור ומה שצותה התורה להחזיר היא בשביל הנגזל שגזלו בזה שפיר מועיל מחילה אבל בריבית אטו הלוה אינו עובר ושניה' עשו איסור וא"כ מה שצותה התור' להחזיר אינו בשביל הלוה רק כל היכא דאיכא איסורא קנסוהו כדאמרינן בקידושין דף נ"ד ואם כן מה מועיל מחילתו של הלוה. וכעין זה כתב בשיטה מקובצת לענין האומר אי אפשי בתקנת חכמים דכל שאינו לטובתו של זה רק לטובת שניהם ל"ש א"א ע"ש ב"ק ח' ומכ"ש בזה שלא מפני טובת והנאת שניהם נעשה רק להוציא האיסור מידו וסברת הרמב"ם היא דעיקר איסורו של לוה לא נצמח רק שלא יבא המלוה שישיך אם כן עיקר האיסור עשה המלוה ושפיר מועיל מחילתו. ובזה נרא' דזה סברת הרמב"ם דלכך ל"מ מחילה על מה שעתיד ליקח דע"ז הלוה עובר טפי מהמלו' שהמלוה עוד לא לקח וא"כ למה יועיל מחילתו ודו"ק: