ואגב אומר במה שנשאלתי מחכם אחד מק' דובנא בהא דאמרו דשטר שיש בו ריבית דגובה הקרן אף ממשעבדי ונשאלתי הא צריך שבועה כדין גובה מלקוחות והרי הוא פסול שהלוה בריבית והוא חשוד. והשבתי דעכ"פ כיון דלא יוכל לגבות בלא שבועה אם כן כיון שהמלוה הוי ליה חשוד דרבנן דמה"ת לא נפסל המלוה אף בריבית קצוצה ובדרבנן לא אמרינן מחוייב שבועה ואיל"מ ואף דהמלמ"ל פ"ב מטוען הלכה ד' מחלק בין בא לפטור ובין בא ליטול כבר כתבתי בתשובה בעסק עזבון גדול שישבנו על מדין דדברי המלמ"ל תמוהין מתוס' שבועות דף מ"ז דביארו להיפוך ע"ש ובלא"ה נראה לפעי"ד דכיון דהלוה נתן לו שטר עכ"פ הוה כהאמינו לענין זה שישבע נגדו דאם לא כן למה נתן לו שטר ואם כן כיון שהאמינו בזה שוב מהני הנאמנות כדין מי שקיבל עליו פסול לעדות וא"ל דגבי לקוחות לא מהני נאמנות דזה אינו דזה דוקא לפטרו משבועה שייך לומר דחיישינן לקנוניא אבל כאן לא בשביל שהוא חשוד לא יועיל הנאמנות לענין שיגבה בשבועה דעכ"פ לענין הלואה בודאי האמינו דאל"כ לא עשה איסור ולענין פרעון שפיר מועיל הנאמנות דהרי הוא נשבע ג"כ רק שהתורה פסלו וכל שהאמינו מועיל גם לגבי לקוחות דלא שייך קנוניא דבאמת הוא נשבע וכל שהאמינו מועיל ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן י״ז (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.