והנה לכאורה יש ראיה ברורה דלא קי"ל כר"ז מהא דאמרו בקידושין דף נ' ודלמא שאני התם דלמפטר נפשיה מקרבן קאתי וקשה הא לגבי דנפשיה אדם נאמן יותר ממאה עדים ולמה חשדינן ליה למשקר הא כיון דנאמן על עצמו למה לא נאמין לו דבלבו היה להביא מזה. הן אמת דבלא"ה תמוה דהרי כיון דכל חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותם כיון דלכפרה קאתי לא משהו ליה וא"כ כיון דאין ממשכנין רק לגבי עצמו מה נ"מ אם נאמן או לא הא לא מצינן שיכפהו כלל והוא בעצמו טוען שבלבו היה כן ודברים שבלב הוו דברי' לפי הס"ד שם וצ"ל כעין מ"ש התוס' ביבמות דף מ"ז ובכריתו' שם דכל שזה סבור שפטור מקרבן בכה"ג ממשכנין וגם כאן כיון דסבור שבלבו היה כן ורוצה לומר שלא נתחייב כלל בקרבן בכהאי גוונא ממשכנין דאולי טועה וסבור כן שבלבו היה כן ולא נתחייב בקרבן ובאמת נתחייב בקרבן וזה ברור אף שיש לפקפק בזה ועיין היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ט״ז (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי, בלי הערות השוליים של המהדורה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.