שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ט״ז (ג׳)

שוב מצאתי כעין זה בס' נטע שעשועים סי' כ"ט לענין הטלת מום בבכור אם הכהן נאמן על עצמו ולא העיר כלל ממ"ש וצ"ע ועי' ברשב"א הובא בפנ"י כתובות דף כ"ב דאדם יכול לטעון ברי נגד עדי' וצ"ע דכפי הנראה תלוי זה בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד הנ"ל וגם הראב"ד י"ל דחולק על הרשב"א עכ"פ דברי הרשב"א הם במחלוקת. ובאמת שהרשב"א לא כתב רק נגד חזקה יכול לטעון ברי וכ"כ המהרש"א ביבמות דף פ"ח אבל הפ"י כתב זאת גם לענין עדי' דלכך צריך שיקבל ההתראה וזה תימה דהא תליא באשלי רברבי דלהרמב"ם פשיטא דאינו נאמן נגד העדים ואף להראב"ד דנאמן הוא בינו לבין עצמו ולא מה שנוגע על שזמם להרוג חבירו ומתחייב מיתה או מלקות ובאמת כל אילו דהראב"ד הוא ממה דאמר ר"י דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדי' וראיתי בת"כ פ' ויקרא פרק ו' משנה ג' דר"י נתן טעם אחר היאך אומרי' לו לאדם עמוד והתודה והוא אומר לא חטאתי והקרבן אהרן שם נדחק מדוע שינה טעם השינוי בגמרא ע"ש עכ"פ אין מזה ראיה לשאר דברי' ובאמת שכיוצא בזה מצינו לר"י וחכמי' שנחלקו בסנהדרין גבי כל המומתין שר"י ס"ל דהי' אומר דיכול לומר חוץ מדבר זה ורבנן ס"ל דא"כ כל אדם יהי' אומר כן כדי לנקות עצמו הרי דהיה מוכרח להתודות ע"ז החטא אף שאומר ברי שלא חטא ולכך נדו מזה הטעם בש"ס. ובגוף הקושיא שהקשיתי מהך דר"ז דנשבע המעון הזה שלא זזה ידי מתוך ידה ואפילו הכי נאסר בה נלפענ"ד דבאמת צריך להבין הא בחולין דף י"א אמרו דאין אפוטרופס לעריות אף בנחבשו אביו ואמו בבית האסורין הרי דאף דאין לך שימור גדול מזה ואפילו הכי אמרו דאין אפוטרופס לעריות ואזלינן בתר רוב ועכ"פ היאך נשבע ר"ז דאולי נטמאת מ"מ וצ"ל דמכאן ראיה למ"ש בתשובת מיימוני השייכי' להלכות אישות בהא דאשתבע ר"נ דאכלה כוורא לחסא אף דלא הותרה אשתו בזה משום דבאמת ע"פ רוב מת ורק דאנן חיישינן לחומר עריות ולא אזלינן בתר רובא אבל מכל מקום יכול לשבע ע"ז הואיל ואזלינן בתר רובא אף בד"נ ולפ"ז גם כאן דעל פי רוב ודאי כל ששמרה כל כך ולא זזה ידה מתוך ידו ודאי לא נטמאת אף דאנן חיישינן ואין מתירין בבעל ואשתו משום דשבויה הוי כודאי איסור תורה דדמי לגבינות עכו"ם דכל שאסרו חז"ל משו' ספק איסור שבגופו הו"ל כוודאי איסור תורה ועיין בשו"ת נו"ב מהדו"ק חלק אהע"ז סי' ס"ו ה"ה בזה דל"מ הרוב ועכ"פ לא לחנם אמר המעון הזה. ובזה מיושב מה שאמר רשב"ג בכריתות דף ח' המעון הזה שלא אלין בירושלי' עד שיהיה בדינרין ונשבע ע"פ אומדנא שיוזילו המקח ומכ"ש בזה דהוא ע"פ רוב כן ולפ"ז עכ"פ להתיר אותה ע"י ידיעתו אסור דכל שחז"ל לא האמינו אותו ועשו אותו כודאי איסור תורה ל"מ רובא דאינו דבר ברור רק ספק כנודע וז"ב: