שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ט״ו (ז׳)

והנה כבר הבאתי למעלה קושית ההפלאה בחולין דף ט"ו בשחט לחולה שהבריא דאמאי אסור הא שם שייך הואיל דחזי לחולה ושם שכיח שיחזור לחליו וכ"כ בזה. וכעת נראה לי דהנה רב ס"ל דשוחט בשבת חייב משום צובע והיינו דניחא ליה דלתווסי מנא דמא כדי שידעו שנשחט היום וניתי וניזבני מיניה והיינו כיון דנשחט היום עוד לא נסרך הבשר ורבו הקונים ועיין רש"י שבת דף ע"ה ולפ"ז נ"ל ברור דמלאכת צביעה לא הותר להחולה דבשלמא נטילת נשמה צריך החולה שיוכל לאכול ממנו אבל הצביעה אין צורך להחולה ולפ"ז לרב שם בסוגיא שפיר אמר דאסור בשביל הצביעה וא"ל כיון דאסור באכילה ליומא שוב אסור היום ולא ניחא ליה בצביעה דזה אינו דכל דשחט לחולה והבריא מותר לבריא ג"כ דלא שייך מוקצה וכדאמר שם רב בהדיא ושוב שייך צביעה. ולכאורה רציתי לומר דאף לדידן דס"ל דלא שייך משום צביעה היינו כמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל בתשובה משום דאין צביעה באוכלין ולפ"ז אם אסור לבריא שוב אינו מקרי אוכל אבל ז"א דעכ"פ אוכל הוה דלחולה מותר וגם לבריא מותר לאחר שבת אבל מ"ש למעלה נכון דצביעה לא מותר לחולה כלל: