שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ט״ו (ה׳)

והנה לכאורה רציתי לומר בסברת רבה דהוא לפמ"ש במנחות דף מ"ב דרבה ס"ל לל"ב דאם פרש מצודה והעלה דגים ותינוק דאף דמחשבתו היה על הדגים כל שהעלה התינוק אזלינן בתר מעשיו וכ"כ הרמב"ם פ"ב משגגות ועיין בפ"ב משבת דהראב"ד מהפך הגירסא וכתב דרבא ס"ל כן וההמגי"ד כתב דרמב"ם ס"ל דרבה ס"ל דאזלינן בתר מחשבתו ואם כן גם כאן אם מקלעו אורחים היה המעשה שלו מותרת רק דמחשבתו לא היה לזה וס"ל כיון דאי מקלעי לי' אורחים חזי ליה הוי ליה כאלו מעשיו היו בטוב ובכשרות. אבל אחר העיון לא דמי דשם עכ"פ מעשיו היו בכשרות ורק שמחשבתו לא היה לזה אבל כאן גם המעשה אינו מותר רק דהמעשה היה יכול להיות דמקלעי לי' אורחים וחזי לי' ואם כן לא שייך דאזיל בתר מעשיו דאטו מעשיהם כעת ראויים הא לפי מה שהוא כעת גם מעשה אסור וז"ב. אמנם לפענ"ד י"ל בישוב קושית התוס' על רש"י דבאמת ביו"ט המלאכות אסורות כמו בשבת ורק דמלאכת אוכל נפש הוציאה התורה והתירה ביו"ט ולפ"ז כל שחז"ל אסרו כל שאינו לצורך כלל ובשב ואל תעשה יש כח ביד חז"ל לאסור א"כ שוב נעשה כל מלאכה שאינו לצורך כלל כאילו הוה מלאכת עבודה ועיין משנה למלך פ"ז מתרומות שהאריך בכעין זה וכאן לפענ"ד עדיף טפי ואם כן כל שחז"ל אסרו ולא אמרינן מתוך כל שאינו לצורך כלל א"כ שוב באופה לצורך חול בודאי אסור ולכך איצטריך רבה לטעם הואיל דכל דאילו מקלעי אורחים חזי ליה שוב הו"ל עכ"פ צורך קצת ושוב אמרינן מתוך ואם כן מיושב היטב דברי רש"י. ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ם שהוא פסק מתוך ואפ"ה ס"ל דאופה לצורך חול אינו מותר רק בשביל הואיל והקשו הפר"ח והשעה"מ דמה יענה לקושית התוס' דלדידיה עוד יקשה יותר דלרש"י י"ל דרבה לית ליה מתוך כמ"ש הקדמונים אבל לרמב"ם דפסק מתוך קשה ל"ל לטעם דהואיל ולפמ"ש אתי שפיר דכל דרבנן אסרו דצריך צורך היום קצת א"כ בלא הואיל שוב לוקה מה"ת דעכ"פ שוב הוה בכלל כל מלאכה לא תעשו דכתיב בשבת ובזה מדוקדק לשון רש"י שכתב גבי פלוגתא דרבה דלוקה משום לא תעשו כל מלאכה והיא תמוה דזה בשבת כתיב וביו"ט כתיב כל מלאכת עבודה לא תעשו וכן קשה על רש"י בביצה דף י"ב ושם הרגיש בצל"ח ע"ש ובהגהות הגאון מהרי"פ ולפמ"ש אתי שפיר דכל שאינו לצורך כלל שוב נכלל בכלל מלאכה לא תעשו וכ"כ הרמב"ם פ"א מיו"ט בהדיא הלכה ד' דכל מלאכה שאם עשה בשבת חייב עליה לוקה עליה ביו"ט ודברי רש"י מדוקדקי' והמעיין בדברי רבינו בפ"א מיו"ט יראה שמיושב בזה הרבה קושיות. ובזה מיושב מה שהקשה הרא"ש משריפת קדשים משום דשריפת קדשי' דאין בו צורך אוכל נפש כלל פשיטא דאסור מן התורה גם לרש"י ואף מוגמר דאינו שוה לכל נפש שוב הוה מלאכת התורה דאסור וז"ב. ובאמת שהיה מקום עוד ליישב דכל שאפשר לעשותו מעיו"ט או לאחר יו"ט לא הותר וא"כ מה שאופה לצורך חול זה לא עדיף ממכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט אלא שלשיטת הפוסקים דגם באפשר לעשותו מעיו"ט מותר לעשות ביו"ט באוכל נפש עצמו רק מדרבנן אסור אם כן מה"ת מותר לו ולפמ"ש אתי שפיר דכל שאפשר לעשות מעיו"ט אסור מדרבנן עכ"פ אם כן שוב כל שאסרו חז"ל שוב לוקה מן התורה כל דלא אמרינן הואיל ועכ"פ מ"ש למעלה נכון בישוב רש"י והרמב"ם ודו"ק: