שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ט״ו (ד׳)

והנה בבית החולים של פה לבוב שיש הרבה חולים שצריך לבשל להם בשבת ואם נאסר במ"ש הכלים יהיה הפסד מרובה לפענ"ד כיון דשם יש חולים הרבה ומצוים המסוכנים ויש שהם מסוכנים אחר שבת א"כ אפשר לצדד להקל אם בישל להם בשבת שלא יאסרו הכלים דהוה הפסד מרובה וצ"ע לעת הפנאי ועיין בסי' קי"ג ס"ד ביו"ד ובש"ך ס"ק ז'. והנה בגוף הענין דס"ל לרבה הואיל ואי מקלעי אורחים וחזי ליה אינו לוקה הנה החריף ושנון מו"ה מאיר ברא"ם נ"י ההוא אמר דהסברא י"ל כך כיון דגוף המלאכה היה מותר אם מקלעי ליה אורחים א"כ גוף המלאכה לא אסרה תורה. דהא הוא אוכל נפש רק דכעת לא הוה אוכל נפש א"כ בכה"ג לא שייך ללקות דעכ"פ המלאכה אינה אסורה. והשבתי לו דבאמת כל שאינו לצורך היום כעת שכבר אכל ואפה לצורך חול שוב הוה כמו מלאכת עבודה דאסרה תורה דגם אוכל נפש כשאינו לצורך היום אסור וכמו שאר מלאכת עבודה שאינה לצורך היום ותדע דאל"כ הדרא קושית התוס' לדוכתיה בהא דאסר ר"א בהחולב ומחבץ ולימא הואיל וכתבו בשבת דף צ"ה ובפסחים דף מ"ו דמיירי ברודה סמוך לחשיכה ואם איתא הא עכ"פ המלאכה בעצם היא מותרת רק דאין צריך לה וע"כ דגם בכה"ג לא שייך להתיר ובעינן שיהיה חזי ליה. ובאמת סברת מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך כתב המג"ש בביצה דף י"ב דהיא בשביל דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש וכל שהמלאכה באוכל נפש אף שאינו לצורך מותר וזה כסברתו אבל ע"כ מאן דאית ליה הואיל לא ס"ל מתוך וכבר הקשו התוס' בביצה דף י"ב לרש"י דס"ל דלא בעי צורך כלל מה"ת א"כ למה צריך לטעם הואיל וכתב בשיטה מקובצת שם בשם הקדמונים דרבה ור"ח לית להו הואיל ואם כן עכ"פ אין מקום לומר דטעם הואיל היא בשביל זה דכל שצריך אוכל נפש היום הוא דשרי ולא מה שאין צריך היום כלל לא הותר כלל רק מטעם דלמא מקלעי ליה אורחים חזי לי' וגם לפמ"ש המג"ש שם כל שהוא לאחר אכילה לא הותר כלל ע"ש: