שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ט״ו (ג׳)

ובגוף דברי התוס' הנ"ל שהקשו דבטלת כל מלאכת שבת דשייך הואיל לכאורה לפמ"ש בפסחים דף ס"ב דכל דמחוסר מעשה ל"ש הואיל א"כ אין לך מחוסר מעשה גדול מזה דאין כאן חולה. ולכאורה רציתי לומר ע"פ מה שהקשו בתוס' שם דאם כן מה פריך הש"ס בפסחים דף מ"ז ראויות לכתשן והא מחוסר מעשה ושאלני עלם משכיל דמה קושיא ניהו דמחוסר מעשה אבל מכל מקום חיוב מלקות לא שייך דאכתי ספק הוא דשמא יכתשם ויהיה ראוי לכיסוי דם ציפור וזה שפריך אחרישה לא לחייב והיינו דמכל מקום מלקות לא משכחת לה אם כן הוא הדין כאן ושפיר הקשו התוס' דבטלת כל מלאכת שבת דעכ"פ מלקות לא שייך ובאמת איסורא איכא וגם בהואיל איכא לאסור וכמ"ש הב"י סי' תקי"ב אך באמת דברי התוס' בדף ס"ב נכונים דהכי הקשו דכיון דמחוסר מעשה אם כן לאו של חרישה כבר נגמר דהא לא שייך הואיל דמחוסר מעשה כתישה אם כן לא מקרי התראת ספק דאף דלכשיכתוש והיה חזי מ"מ הלאו כבר נגמר ואח"כ יוכל לנתק הלאו ובכה"ג מקרי התראת ודאי והדבר מבואר לפענ"ד במכות דף ט"ז ע"ב גבי מה דנחלקו ר"י ור"ל בביטלו ולא ביטלו וכתבו שם רש"י ותוס' בד"ה במאי דכל שהלאו כבר נגמר אף דהעשה ניתן להיות תחת המלקות מכל מקום הלאו כבר נגמר כל דמחוסר מעשה ע"ש היטב בתוס' וזה ברור מאוד. ובזה י"ל הא דפריך הש"ס וכתישה מי שרי ותמהו התוס' בדף מ"ז דהא מכל מקום העשה דיו"ט דוחה הלא תעשה וכמו דפריך אחרישה. ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ החרישה כבר נתחייב והוא קיבל עליו ע"מ כן דגם בחייבי מלקות בעינן שיקבל עליו ע"מ כן וכמ"ש במק"א וגם בגליון הרמב"ם פי"ב מסנהדרין וא"כ שוב אף דכשיכתוש אחריה יוכל לנתק העשה מכל מקום כבר נתחייב וז"ב. וראיתי בחידושי אהע"ז שתמה על התוס' בדף ס"ב שם דהא מחוסר כתישה ועל זה הקשה דסוף סוף כיון דחזי לדם צפור יכול לכתוש כמו דשרי לעשות כל המלאכות ולפמ"ש אתי שפיר דהכי קושיית התוס' דעכ"פ מחוסר מעשה ושוב כבר נגמר הלאו של החרישה וז"ב ודו"ק: