שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ט״ו (ט״ז)

והנה בהא דכתבו הרשב"א והר"ן דלרבות בשיעורא אסור בשבת מדאורייתא או עכ"פ מדרבנן קשה לי טובא בהא דפריך בשבת דף קכ"ב ממרחץ דאם רוב ישראל אסור ופירש"י והרי חימום לאחד חימום למאה דבבת אחת מחממין ואפ"ה אסור ומאי קושיא והא לא דמי לנר אחד ולכבש אחד דאינו מוסיף בשיעורא בשביל הישראל אבל בחימום נירו דמחמם בבת אחת אבל מכל מקום מרבה בשיעור דפשיטא דלא היה מחמם כל כך מים אם לא היו שם ישראלים ואם כן לכך י"ל דאסור ואינו דומה לנר וכבש והיא קושיא נפלאה וצריך לומר דעיקר הקושיא היא דכיון דבאמת העכו"ם עושה זאת בשביל שצריך למרחץ בשביל עכו"ם א"כ אם נימא דשלא בפניו שרי אף דמכירו ואם כן נימא דבכה"ג שרי ומה בכך שמרבה בשביל ישראל אפשר דבעכו"ם כל שאין עיקר טרחתו בעבור הישראל מותר וע"כ דכל דמכוין אף לישראל אסור ועל זה משני כיון דרובא ישראל אדעתא דרובא מחממי ובכה"ג פשיטא דאסור. ובזה מיושב היטב מה דלא מקשה ממחצה על מחצה וכדהקש' רש"י לקמן לענין נר ולפמ"ש אתי שפיר דבמרחץ ודאי אסור מחצה על מחצה דהרי כל שמכוין לשניהם לישראל ולעכו"ם הרי מרבה בשבילו ואף דריבוי בשיעורים לא גזרו בעכו"ם היינו ריבוי בשיעורא אבל בעושה בשוה בשביל ישראל ועכו"ם אם כן עושה בשביל ישראל כמו בשביל עכו"ם בכה"ג פשיטא דאסור אבל בנר דאינו מרבה מלאכה בשביל ישראל בזה צריך לומר דבמחצה על מחצה יש ספק ושמא עיקר עשה בשביל ישראל ולכך פירש"י לקמן ד"ה אדעתא דיש לומר דעיקר אדעתא דישראל. ומה מאוד שמחתי בראותי דברי רש"י בשבת דף קנ"א ד"ה רוחץ בה שכתב דעיקר כהגירסא תניא כוותיה דשמואל ומרישא לא קשיא דמחצה על מחצה ודאי בשביל ישראל ועכו"ם הוחם והיא תמוה לכאורה דהא זה אין קפידא רק אם עיקר כוונתו בשביל ישראל וכמ"ש רש"י בדף קכ"ב ד"ה אדעתא. ולדבר הזה עוררני אחד מהתלמידים דדברי רש"י סותרים ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא בנר הוא דצריך לומר דעיקר הכוונה בשביל הישראל אבל בחימום דעכ"פ שטרח בשביל הישראל גם כן וסגי כל שמכוין בשביל ישראל גם כן ועיי' סי' שכ"ו בט"ז סוף ס"ק ד' דכתב פירש"י דבדף קנ"א ולא כתב דעיקר בשביל ישראל משום דבמרחץ סגי בזה ועיין בסי' שכ"ה ס"ז דבשביל ישראל ועכו"ם אסור והיינו משום דצידה מטריח גם כן יותר כשצד בשביל ישראל ג"כ ועיין ט"ז שם ס"ק ג' דמדמה גם כן באפי' לצד בשביל ישראל ועכו"ם ואף דדבריו שם מגומגמים כמ"ש ברש"י אבל הדין דין אמת ודו"ק היטב כי הוא ענין נחמד ונעים וע' בב"י סי' רע"ו מה שהאריך בירושלמי פכ"ב שהקדמוני' הגיהו מותר במקום אסור והוא קיים הגירסא הראשונה וגם על מה כתבו שאין מטריחין דהא ר"א דחה דבריו ולפענ"ד נראה ליישב הכל ברווחא דהנה בהא דאין מטריחין את האדם לצאת מביתו נדחק הב"י דהא שמואל היה בבית נכרי ולפענ"ד נראה דזה באמת כוונת הירושלמי דהנה זה ודאי דאם נימא דאם עכו"ם בא והדליק בבית ישראל והלך לו דאין מטריחין הישראל לצאת מהבית מכ"ש להיפך אם הישראל מתארח בבית עכו"ם אף שיש להעכו"ם חדר אחר והוא בא לחדר שהישראל מתארח פשיטא דאין מטריחין העכו"ם לצאת מבית שלו רק שעכשיו מתארח בו ישראל ומעתה מבואר הכל והנה להגירסא מותר א"ש בפשיטות דכיון ששמואל התארח אצל עכו"ם ודאי דאין מטריחין אבל להיפך אם בא עכו"ם לבית ישראל מחויב לגעור בו שיוליך הנר או יצא מביתו ועל זה אמר ר"א דאם כן למה הפך אפי' דזה ודאי דכיון שמתארח בבית עכו"ם אף אם לצורך הישראל מדליק א"א להטריח לעכו"ם לצאת מביתו ולהגירסא אסור רק דאח"כ ניכר שלצורך העכו"ם לבד הדליק כמ"ש הב"י דשם אין מטריחין אבל להיפך בבית ישראל אף שהדליק בו לצורך העכו"ם אסור וע"ז אמר דא"כ למה הפך אפיה ולפ"ז י"ל דלצורכו ולצורך ישראל אין מטריחין גם הישראל לצאת מביתו: