שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן ט״ו (י׳)

ובגוף קושית התוספות שהקשו דבחרישה לא שייך הואיל דאיכא עשה ול"ת וגם קושית הט"א דלא הוה בעידניה לפענ"ד נראה דבר חדש ע"פ מה דאמרו במ"ק דף ג' דהמנכש והמשקה מים בשבת משום מה מתרינן ביה ונחלקו רבה ור"י משום מה מתרינן ביה אי משום זומר או משום חורש ופירשו התוס' דאין אדם לוקה או נהרג רק עד שידע הלאו שבו מפני מה הוא מותרה ולפי זה נראה לי דבר ברור הנה ביו"ט יש מלאכת עבודה ומלאכת אוכל נפש ומלאכת עבודה היינו כל שאינו לצורך אוכל נפש כגון כתיבה ואריגה וכדומה ומלאכת אוכל נפש כל שאינו לצורך אכילה כלל כגון סמוך לערב לוקה גם כן אם לא נימא הואיל ולפ"ז שפיר מקשה הש"ס דכל דאפשר דמקלעי אורחים ניהו דלא היה בעידני' מכל מקום עכ"פ יצא מכלל מלאכת עבודה דחרישה כל שלא אמרינן הואיל היא מכלל מלאכת עבודה אבל כל דאמרינן הואיל עכ"פ אינו מכלל מלאכת עבודה רק שאינו בעידנא ולא דחי אף שהוא לצורך אוכל נפש ועכ"פ לא נודע הלאו שבו אם היא משום מלאכת עבודה וזהו דמקשה אחרישה לא לחייב הואיל וחזי לכיסוי דם צפור וניהו דהוה עשה ולא תעשה ולא דחי היינו משום העשה אבל עכ"פ אינו בכלל מלאכת עבודה ומיושב קושית התוספות וקושית הט"א דניהו דלא יהיה בעידנא כל שמשכחת לה בעידנא שוב לא לקי משום מלאכת חרישה וז"ב ועיין בהה"מ פ"א מיו"ט שהאריך לבאר מה נקרא מלאכת עבודה ומה נקרא מלאכת אוכל נפש. ובזה נראה לפענ"ד הא דמשני באבנים מקורזלות והיינו דשם בודאי לקי משום מלאכת עבודה וע"ז מקשה דראוי לכתשן וא"כ משכחת לה דיהיה משום אוכל נפש וע"ז מקשה וכתישה ביו"ט מי שרי והיינו דניהו דהכתישה הוה כמו החרישה הא כל שאסור לכתשן אם כן שוב החרישה נודע דהיא משום מלאכת עבודה דהא אף כשיזדמן דם צפור לא שייך משום מלאכת אוכל נפש דכל זמן שלא כתש דהוא טוחן לא הותר מלאכת אוכל נפש וטחינה מקרי מלאכת עבודה כמ"ש הה"מ בפ"א מיו"ט הלכה ח' ואף דלאחר שיכתוש יהיו ראויים למלאכת אוכל נפש אבל גוף הכתישה הוה טחינה ובשלמא חורש דחייב בכל שהוא זה אינו נקרא מלאכת עבודה כל שעושה לצורך אוכל נפש משא"כ טחינה וכתישה ודו"ק היטב כי הוא חריף: