שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן י״ד (ו׳)

והנה במ"ש למעלה בשם הרשב"א דריבוי מלאכה בשבת אסור מן התור' דאף דבחולה דוחה פיקוח נפש אבל אינו רק דיחוי ולא היתר הנה באמת מחלוקת הפוסקים היא בזה כמ"ש למעלה ולפענ"ד נראה ראיה דאינו רק דרבנן מהא דכתב רבינו בפ"ד מעיוה"כ הלכה ד' היה כה"ג זקן או חולה מלבנין עששיות של ברזל באש מבערב ולמחר מטילין אותו במים כדי להפיג צינתן שאין שבות במקדש או מערבין מים חמין במי מקוה עד שתפיג צינתן והדבר תמוה דהא במשנה ס"ל לרבנן דמחמין מים חמין ור"י אמר דמלבנין עששיות של ברזל ומשמע דרבנן לא ס"ל התקנה הלז ומדוע בחר הרמב"ם בדברי ר"י אחרי שחכמים נחלקו עליו וכבר תמה בזה במים חיים להפר"ח ומ"ש האחרונים דרבינו ס"ל דשתי התקנות הם אמת באמת בירושלמי מבואר דרבנן לא ס"ל לדר"י ע"ש. אבל לפענ"ד נראה דבאמת חשו שמא ירבה במים חמין ולפי זה כיון דריבוי בשיעור אינו רק דרבנן אם כן אף דחיישינן שמא יערב כל כך מים חמים שהוחמו מבעוד יום במה שא"צ והוה טלטול שלא לצורך מכל מקום כיון דאינו רק דרבנן בחולה לא גזרינן ולפ"ז הא רבינו כ' זקן או חולה ובש"ס לא נזכר רק זקן או אסטניס ואם כן בחולה שפיר ל"ח לזה שמא ירבה וכתב רבינו גם זו התקנה משא"כ בש"ס דמיירי בזקן או איסטניס דאינו חולה ובכהאי גוונא לא חשו שמא ירבה בשיעור וז"ב. ובזה מיושב מה שהקשה הלחם יהודה בהא דאמרו בסנהדרין דף ח"י דאין מושיבין כה"ג בסנהדרין משום הצינה ופירש"י שיהיה קר לו ביוה"כ לטבול במקוה והתוספות הקשו דהא מחמין לו חמין וע"כ דחו פירש"י והרמב"ם בהלכות קה"ח נראה דפירש כרש"י ויקשה עליו קושית התוס' ולפמ"ש אתי שפיר דכבר כתבתי דהא דחשו שמא ירבה בשיעורין היא דוקא בחולה דכיון דהותר בשביל חליו הוי אמינא דמותר להרבות אבל באינו חולה לא חיישינן לשמא ירבה ולכך במשנה דמיירי בזקן או איסטניס שפיר לא חשו שמא ירבה דמה"ת לטעות משא"כ הרמב"ם דנקט חולה ובחולה חיישינן שמא ירבה וא"כ רבנן דלא ס"ל תקנתא דר"י שפיר אין מושיבין כה"ג בצנה שמא יהיה חולה ולא יהיה מותר לו להחם חמין. הן אמת דקשה לי טובא לפי מה שהבין הרא"ש והטור או"ח סי' שכ"ח בדברי רבינו שאף בחולה שאין בו סכנה מותר לישראל לעשות שבות בשבילו ואם כן יקשה למה הוצרך רבינו לומר משום דאין שבות במקדש ות"ל דכיון דהוא חולה מותר לעשות בשבילו וא"ל דזה הטעם קאי על זקן שאינו חולה דבזה יקשה כיון דאינו חולה מותר לערב מים חמין כמ"ש ומכאן ראיה ברורה להבנת ב"י בדבריו שבדבר הנסמך על איסור תורה אסור לישראל לעשות ועיין ט"ז שם ודו"ק: