והנה לפמ"ש התוס' בפסחים דף מ"ו דכל מלאכת שבת לשתרי הואיל והיה חולה היה שרי וכתבו דחולה מסוכן לא שכיח ולפ"ז כאן שהי' יולדת ואי אמרה צריכה מחללין אם כן שייך הואיל ואם כן למה אמרו נשיילה ונחים אגב אמיה ולפמ"ש י"ל דכיון דאכלה תמרי אם כן עכ"פ ל"ש דתנקיט תונבא ואסור לחלל בשבילה ולא שייך הואיל. ובזה מיושב מה שהקשו על הבה"ג דהא אסור להרבות בשביל הקטן ולפמ"ש אתי שפיר דכל שמחללין בשביל אמו דהי' תוך שבעה שוב שייך הואיל ודו"ק היטב. מיהו מ"ש לתמוה על הפ"י והט"ז ראיתי אח"כ שכוונתם לתוך ז' אחר המילה דהיינו אחר ג' שכבר נתרפא ממילתו ועיין סי' של"א ס"ט וא"ש דבריהם:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן י״ד (י״ב)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.